לב יקר ערך

פרק 35

אלי

תיאו לא התכוון להילחם עליי.

ההבנה הייתה צריכה להכות בי מוקדם יותר, אבל נאחזתי בתקווה הזו כמו קצה של צוק. בחוסר אונים, בטיפשות, בהשפלה. ההתפרצות של אמש, יחד עם העובדה שאימא שינתה את הגישה שלה בן לילה ואבא היה להוט שאחזור לעבוד, גרמו לי לרצות למרוד יותר מאי פעם. להמשיך לרבוץ במיטה, לשמוע שירים עצובים ולהתנתק מכולם.

אבל כנראה שאימא שלי הצליחה להערים עליי גם הפעם ולעשות לי פסיכולוגיה הפוכה. השיחה איתו שחררה כל מה שהיה עצור ושמור. פרקתי את כל מה שחשבתי עליו, אפילו פיזית.

שלושה ימים לאחר מכן, חזרתי לעבוד. התירוץ שלי לשפעת כבר לא עבד, ואדוארד הפציר בי להגיע. העבודה הייתה מטורפת, כמעט ובלתי נגמרת. חשבתי שהעומס והעשייה יעזרו לי לשכוח אותו, אבל על מי אני עובדת?

לריסה פתחה את הדלת של המשרד שלי והכריזה, ״יש לך ביקור, קטנטונת.״

קפצתי מהכיסא, מפוחדת, מלאת תקווה ונרגשת בו זמנית. אז הוא כן חושב עליי, אחרי הכל. והוא רצה לדבר. שוב. זה היה סימן טוב, נכון? אלא אם כן הוא רצה לשגע אותי שוב עם דאגות מזויפות. לריסה ראתה את האור נדלק מאחורי עיניי כשמיהרתי לעבר המראה. סטרתי על הלחיים שלי כדי לגרום לעצמי להיראות חיה יותר וסמוקה, מרחתי שכבה נדיבה של גלוס.

״זו חברה שלך, ג׳יין.״

״הא.״ מצמצתי, זרקתי את הגלוס הצידה וניגבתי את ידי על הירכיים. ״תודה, לריסה.״

ישבנו במשרד שלי, לריסה הגישה לנו תה מתוך נדיבותה. ג׳יין לגמה מכוס התה שלה, ושפתיה מכווצות בזעם כמעט ולא מאופק. בהיתי בכוס התה שלי, מייחלת שהיא תדבר ולא תפתח את פיה בו-זמנית. לא הייתי מוכנה לשיחה הזאת. פחדתי שהיא תגיד לי ׳אמרתי לך׳ בכל מה שנוגע לתיאו. היא לא הייתה התומכת מספר אחת של הקשר הזה, בלשון המעטה, ומסתבר שהיא צדקה.

״למה את מסתכלת עליי ככה?״ שאלתי לבסוף.

״כי את טיפשה, והוא אידיוט. ביחד, אתם הזוג המושלם. מה שמעלה לי את השאלה - למה אתם פרודים?״ היא הטיחה את כוס התה שלה על השולחן, וגרמה לנוזל החם להיסחף מצד לצד.

קימרתי את גבתי, מופתעת ממילותיה. ״ג׳יין, את בסדר?״

״איך יכול להיות בסדר? את שבוע שלם במיטה ולא מדברת איתי.״ היא זרקה את זרועותיה באוויר.

״א...אני חשבתי שאת...״

היא נשענה עם גופה קדימה אל השולחן, ״נראה לך שלהתנצח איתך חשוב לי כרגע?״

השפלתי את מבטי, הרגשתי את הדמעות שוב עולות. כל מחשבה קטנה שקשורה אליו או לימים הנוראיים שאני עוברת גררה את התגובה הפיזית הזו.

״את צדקת, לא הייתי צריכה להתאהב בו. זה תיאו קרוז, העשיר והנחשק שמחליף בחורות בכל ערב. נסחפתי למשחק שלו, את צדקת בהכל.״ דמעה בודדת זלגה על הלחי שלי, לדבר עליו בצורה כזאת לא עשה את זה יותר קל עבורי.