לב יקר ערך

פרק 10

אלי

כשהגשם טפטף שוב נכנסנו פנימה. בלית ברירה סיפרתי לו שההורים שלי לא עומדים להגיע לחתונה. קצת חששתי מהתגובה שלו, ידעתי שאמינות החתונה נמצאת בראש מעייניו. לספר לו על המצב של ההורים שלי לא בא בחשבון. לא רציתי לקבל באופן אוטומטי את המבטים המרחמים, או יותר גרוע - לפתור דברים בעזרת הכסף שלו. אז אמרתי לו שהם טסים לניו יורק לבקר משפחה. אבל אם הוא יבדוק אותי, הלך עליי.

״מוכנה לשלב האחרון?״ הוא שאל, ולקח מידי את הכוס הריקה. עיגלתי את עיניי בתמיהה. ״יש לנו עכשיו מסיבת אירוסים.״

״מה?״

״חברים שלי ארגנו את זה, כאן על הגג שלי עוד חצי שעה.״

״הם יודעים?״

״חוץ מג׳יין ומבריאן, אף אחד לא יודע.״

פאק, ההורים שלי וג׳ייקוב שמעו על זה ממני. הוא ציפה שלא אספר להם? טוב, זה לא הזמן למחשבות האלה. עוד מעט יש כאן מסיבה עם אנשים זרים, ויתרה מכך - הם חברים של תיאו. שוב להתמודד עם הפערים שלי. אין לי מכנה משותף אחד עם האנשים האלה, וגם לא עם תיאו כשחושבים על זה. ג׳יין לא יכלה אפילו לתמוך בי בשעת צרה כזו, מה שלא עזר לי להתנחם. מזל שלפחות רכשתי היום בגדים שיכולים להתאים לאירוע כזה, וקצת איפור.

״אני הולך לעשות שיחת טלפון, את יכולה בינתיים ללכת לחדר שלי להתארגן.״

אחזתי בידו לפני שהוא קם לחלוטין, ״לא הספקתי אפילו להודות לך, לא היית צריך לקנות את כל זה בשבילי.״ אמרתי בחיוך קטן. מה שהוביל באופן לא מפתיע לאצבעות שלו לשפשף את הסנטר שלי.

אספתי את הבגדים החדשים שלי שהיו זרוקים על הספה ועשיתי את דרכי אל החדר שלו, שלא ראיתי עדיין. פניתי בהמשך המסדרון הארוך, שבסופו היה לובי נוסף עם נוף לעיר. נכנסתי מתחת לקיר המקומר כקשת, חדר הארונות היה מימני, אבל הסתקרנתי מידי כדי לא להציץ בשאר המקום. הקיר הרביעי של החדר היה כולו מזכוכית בדיוק כמו בסלון. מיטה זוגית שחורה הייתה במרכז, עם גרם מדרגות למעין פינת ישיבה עם מסך טלוויזיה ענק. מול המיטה הייתה אמבטיה מאבן, על במה עם כמה מדרגות, מול הנוף המדהים.

כשסיימתי להתפעל ולהשאיר אחריי שובל של בגדים שנפלו מידיי, חזרתי אחורה אל חדר הארונות. לבשתי חולצת גולף שחורה, עם מכנסי עור שחורים. סירקתי את שיערי עם סיכת הראש שהייתה עליי, וחידדתי את האיפור שלי במעט גלוס נוצץ וסומק על תפוחי הלחיים. כמעט לפני שעמדתי לנעול את נעלי העקב שלי, תיאו דפק על הדלת בשלוש דפיקות קטנות.

״לבושה?״

״כן!״ קראתי מעבר לדלת. הוא הכניס קודם את ראשו, ואז את גופו במלואו. ״זה מספיק מכובד?״ שאלתי, מורידה את המבט לגופי.

״כן, אשתי לעתיד״ הוא תחב את ידיו לכיסיו והעלה חיוך על פניו. ניסיתי להסתיר כמה שיכולתי את ההלם ממה שכרגע שמעתי, ולעשות כאילו הציניות שלו לא משפיעה עליי.