תיאו
חיכיתי יותר מידי זמן לאלי שתסיים להתארגן. הלימוזינה שלנו חיכתה בפאתי הבניין כבר ארבעים דקות, מבלי שהזמנתי אותה. המפיק של האירוע, פיטר לדג׳ר, דאג לשלוח לכולם את הלימוזינות הכי מפוארות עבור האירוע שלו. כל שנה מחדש האירוע הזה הוא שם דבר בעיר, כולם מחכים לתמונות שמתפרסמות למחרת ולסיפורי הרכילות משם. בואו נאמר שהתרומות לא ממש עניינו אותו, הכל הייתה מעטפת צבועה של שחצנות לכמה שהוא עשיר.
״אלי, אנחנו נאחר!״ קראתי לה שוב מלמטה, בודק את השעון שלי.
״לא כל יום אני מתלבשת לנשף, תן לי ליהנות.״ שמעתי את הקול שלה מהדהד מלמעלה, ואת נעלי העקב מקישות על רצפת האבן.
היא נעמדה על המדרגה הראשונה של הקומה העליונה, ופתאום לחץ הזמן התחלף בטשטוש החושים שלי. עוצרת נשימה בשמלתה האדומה שנשפכה על גופה. עורה היה צחור כשלג, שפתיה מתאימות לשמלתה.
״עשיתי מה שאני יכולה.״ היא ירדה אליי בזהירות, אוחזת במעקה. שלחתי את ידי אליה, מלווה אותה אליי. עיניי נגררו מהחזה שלה אל פניה. הסומק שלה העמיק. הפנים שלה היו כל כך רעננות וצעירות תחת האיפור המינימלי שהיא מרחה.
הבדלי הגבהים בינינו אפשרו לי להבחין בתחתון התחרה השחור שלה שהיה סנטימטר מעומק המחשוף בגבה. השדיים שלה היה זקורים, בדיוק בגודל כף היד שלי. מושלם לאחיזה.
״יפיפייה...״ מלמלתי מתחת לשפתיה שהיו בטעם דובדבן.
״חשבתי שאנחנו מאחרים.״
״הוא יחכה עוד עשר שניות.״ מחצתי את שפתיה שוב, צחקוק נבוך נפלט ממנה. כיסיתי אותה במעיל שלי, והובלתי אותנו למטה אל הלימוזינה, כשאני עוזר לה להכניס את שמלתה אל הרכב מבלי שתיגע ברצפה הרטובה מגשם.
הגענו אל אולם האופרה, שם התרחש האירוע. כל הצלמים חיכו על השטיח האדום, חרמנים לתפוס בעדשת המצלמה שמות מוכרים בשביל עוד כותרת באינטרנט. כמו בכל שנה, אני רגיל להבזקי הפלאש שמסנוורים אותי עד שאני נכנס פנימה, אבל לא ידעתי איך אלי תגיב לזה. עזרתי לה לצאת מהלימוזינה, כשמבטה היה עדיין אחוז תדהמה. הצלמים לא חיכו שנייה, והתנפלו עלינו בסערה. אחזתי את ידה של אלי שרעדה תחתיי. אלי ילדה של בית, היא לא רגילה לכל המקומות הומי אדם האלו. להיות איתי זאת עסקת חבילה, שגם אירועים כאלה כלולים בה.
״תיאו...״ היא מלמלה תוך כדי שהיא מחייכת אל ההבזקים מולה.
״הכל בסדר, כבר נכנסים פנימה.״ לחשתי מאחורי אוזנה, מציץ שוב למחשוף שלה בגב.
״תיאודור, תסלח לי אני פשוט חייב-״
״לא, אנחנו לא מצטלמים.״ אמרתי מנפנף ממני את הצלם.
״בבקשה, אני חייב לצלם אתכם!״
״זה בסדר.״ היד שלה אחזה בזרועי, מהנהנת אליי בחיוך. הסתכלנו לעשרות הצלמים ממולנו, מנסים לתפוס מבט בכל אחת מהעדשות המהבהבות.
YOU ARE READING
לב יקר ערך
Romanceאלי, בת יחידה להורים שידם אינה משגת, עובדת מסביב לשעון כדי להציל את משפחתה מקריסה כלכלית. בין היתר, חולמת ללמוד משפטים באוניברסיטה. תיאו, הרווק הכי נחשק בשיקגו, בעלים של חברה מצליחה ויוצא יחידה מובחרת בצבא ארה״ב. הוא מחפש כלה שתסכים להינשא לו תוך ש...
