לב יקר ערך

פרק 20

תיאו

אלי ניסתה לדובב אותי, בנוגע אלינו. אני מבין את החשש שלה, אבל שום דבר מזה לא עניין אותי. לא אכפת לי מהעתיד, ולא מאף השלכות. יהיו לי הרבה רגעי חרטה, אני יודע. אבל זין על הכל. אני מתרכז בכמה אני מרגיש טוב עם עצמי אחרי כל כך הרבה זמן של חרא. האחיות הקטנות שלי ישנות בבית שלי (!) והאישה שעד לפני כמה שעות הייתה אשתי מניחה את ראשה על ברכיי. בהיתי בנמשים שלה, מהופנט בכל אחד מהם. ליטפתי את הלחי מסביב לפלסטר שחבשתי לה, בזהירות רבה. אם אלי לא הייתה איתי שם למטה, הייתי שובר לחלאה הזה את העצמות. אבל היא עדינה מידי בשביל לצפות בזה. זה לא אומר שהוא לא יקבל את מה שמגיע לו.

״אתה מקשיב לי בכלל?״ הרימה את ראשה ממני.

״האמת לא כל כך.״

״תיאו אני רצינית,״ הטיחה את ראשה חזרה, מעט חזק מידי על האזור הרגיש שלי. ״אתה לא חושב שהכוונות שלנו צריכות להיות גלויות?״

״אלי, אין לזה ספר חוקים״ העברתי את ידי על מצחה, ״נצטרך לחכות ולגלות עם הזמן.״

״ממתי אני יכולה לחכות?״ עיקמה את גבותיה.

״את זה אני אצטרך לבדוק,״ היא הרימה את ראשה ממני במהירות, ותפסתי אותה חזרה לחיקי, ״אני מקווה שלא עוד הרבה זמן.״

היא התיישבה צמוד לגופי, בוחנת את הגבולות שלה. ובלי לתת לה להתמהמה יותר מידי קירבתי אותה לנשיקה.

״אני יכולה להתרגל לזה.״ היא נשכה את שפתה התחתונה עם שיניה.

״את לא חייבת.״ משכתי את ראשה לאחור, והיא זינקה שוב לשפתיי.

״עכשיו אני באמת צריכה ללכת, אימא שלי תהרוג אותי.״

״חבל, עוד שתי דקות חצות.״ הסתכלתי על שעון היד שלי.

״ואתה חוזר להיות לכלוכית?״ גיחכה.

״יפה,״ צחקקתי, ״אבל אני בסך הכל בן 33.״ היא זינקה על רגליה, מסתכלת עליי במבט המום, ״מה יש?״

״יש לך יום הולדת?!״ הגבירה את לחישותיה.

״מה את כל כך מתלהבת?״

בלי לתת מענה, אלי תפסה בידי ומשכה אותי בהתאמצות מרשימה חזרה אל המטבח. היא פתחה את מזווה המתוקים, ושלפה עוגת מאפין קטנה שביאנקה הכינה עבור הבנות מוקדם יותר הערב.

״אלי, מה עכשיו?״

״תשתוק.״

״מה זה?״ הרמתי את שפתיי לחצי חיוך.

היא תקעה את אחד הנרות שהיו במגירה, והניחה בידי את העוגה. ״קדימה. עשר...תשע...שמונה...״

״נו, באמת.״ הנדתי בראשי, מובך עד כלות.

״שתיים...אחת!״ שעון הקיר הראה חצות, ״עכשיו, תביע משאלה.״

״אלי,״ הנחתי את העוגה על הדלפק, ״אני לא עושה את הדברים האלה.״