לב יקר ערך

פרק 33

אלי

הרגל שלי מעולם לא דרכה במקום אחר שהוא לא שיקגו. חששתי מאוד מהטיסה, אבל המטוס הפרטי של אדוארד היה פתרון מדהים בשביל הפעם הראשונה. הוא דאג להכל, כל דבר שהייתי צריכה. הוא טען שזה דרך המשרד והכל מחושב מהמשכורת, אבל ידעתי שזה מכיסו האישי. שכבתי על המושב שלי, כשהמוזיקה באוזניות שלי מנעימה לי את הזמן. אדוארד עבד בחלק האחורי של המטוס, עורך את הנאומים שלו בקפידה דייקנית.

לאחר 4 שעות נחתנו בסיאטל, ישירות אל המונית שלקחה אותנו לאוניברסיטה להרצאה הראשונה.

בדקתי באובססיביות את מסך הטלפון שלי, אולי תגיע ההודעה מתיאו. אבל לא קיבלתי שום דבר. אני יודעת שהמצב מורכב לו, גם לי. בריאן כל הזמן במחשבות שלי. אני עדיין לא מאמינה שהוא איננו, אבל לא הייתה לי ברירה אלא להישאר חזקה עבור תיאו. יש לו מזל שאני כבר כל כך מנוסה בלהדחיק את הרגשות שלי.

תיאו לא היה אותו הדבר מאז. הוא שוב משתמש בציניות שלו כדי להתחמק מסיטואציות רגשיות. אני מנסה לדובב אותו, לדבר על בריאן. הוא חסם אותי כל פעם שרק ניסיתי. מתבצר במשרד כל היום ובבית הוא בקושי נוגע בי. אפילו המבט בעיניים שלו לא היה אותו הדבר כשהוא הסתכל עליי.

אבל עכשיו, שום דבר מזה לא צריך להעסיק אותי. אני בדרך להגשים עוד מטרה בדרך לחלום שלי. אני נמצאת איפה שהתפללתי כל הזמן להיות, אמנם לא בתור תלמידה, אבל גם לדרוך בשער של המקום הזה היה בגדר מדע בדיוני.

המרצה הראשי הוביל אותנו אל הכיתה הראשונה. אני הייתי אחראית לכל דרישה של אדוארד בזמן ההרצאות שלו. לרשום כל מה שהוא צריך, לסדר את הניירת שלו. זה הולך להיות שבוע ארוך עם המון עבודה, אבל אני אסחט כל טיפה מהלימון הזה.

השמש כבר שקעה והגשם שוב חזר לטפטף. הרגשתי שאני נרדמת, כבר שעה שלישית ברציפות שאני שומעת את אותו השיעור. היד שלי החזיקה את הראש שלי מליפול לאחור מרוב תשישות.

״אני מבין שזכויות וחובות לא כל כך מעניינות אותך.״

מצמצתי את עיניי בחוזקה כשקול גברי פנה אליי בלחישה. סובבתי את ראשי ימינה, אחד התלמידים התיישב בשולחן לידי.

״אה...״ פיהקתי מאחורי כף ידי, ״אני לא תלמידה.״

״ונכנסת לפה מרצונך החופשי?״ צחקק.

״אני העוזרת האישית של אדוארד קולין, המרצה.״

״חביאר,״ הוא השיט את ידו אליי.

נאנחתי בחוסר ברירה, והושטתי את ידי בחזרה. ״אלי, נעים מאוד״. לא נעים בכלל. אני לא בשום מצב רוח לשיחת חולין. אני רק רוצה להתקלח ולישון.

״את פה לבד?״ שאל מתעניין.

״רק אני והבוס שלי,״ הרגשתי את העפעפיים שלי נסגרות שוב, כבדות מתחת לצג המחשב הנייד שהאיר עליי.