פרק 11

2.7K 135 10
                                    

תיאו

רצתי כמו שלא רצתי בחיי. הרגל שלי דיממה מהכדור, הכתף שלי הייתה פרוקה. מרוב אדרנלין בגוף לא הרגשתי אף כאב, המשכתי לרוץ מבלי להסתכל לאחור. הרגשתי עוד כדור בגב, מה שגרם לי ליפול לגמרי. אני צורח לשמיים, נאנק מכאבים כשבריאן מדמם מאחוריי. נקודת אור גדולה מתקרבת אליי, זהו. זה המוות. אני שולח את היד אל האור כדי להפסיק את הכאב, אבל אז משהו מושך אותי אחורה.

אני מתעורר. השעון הדיגיטלי מול המיטה שלי מציג 4:30 לפנות בוקר. שוב מסוק טס מעל הבניין שלי. קים קפצה עליי, מלקקת את הזיעה במצח שלי. היא היצור היחידי שנמצא לידי בשינה. אף אחד לא ישן לידי, וזה גם לא יקרה בחיים. הזיכרונות מהשירות הצבאי ממשיכות לתקוף אותי בלילות, ואפילו ממשיכות מנקודה מסוימת רק על פי הדמיון שלי. לא יכולתי לחזור לישון, לא ככה. לחצתי על הכפתור שפותח את הווילונות בחדר שלי, והזריחה האירה את החדר בחמימות. נמתחתי אל מול הנוף, תוך כדי שאני מלטף את קים על הידיים שלי ומנשק את ראשה. בוקר טוב שיקגו, אני מתחתן היום.

ירדתי אל חדר הכושר בבניין שלי, עשיתי את אימון הבוקר הקבוע שלי ומיד לאחר מכן יצאתי עם קים לריצה קצרה בפארק המילניום. הטקס מתחיל ב12 בצהריים בדיוק. שלחתי את בריאן שיעזור לאלי עם כל מה שהיא צריכה. מאז שסיפרתי לו על הפגישה עם מייג׳ור לואיס הוא לא מתנהג בצלילות. גם במסיבת האירוסין הוא בכלל לא דיבר, וזה גרם לי לפקוח עליו עין. ניסיתי לתת לבריאן את החיים הכי טובים שאפשר להציע. כסף, מכוניות, בחורות. זה לא עובד. הוא עדיין תקוע ביחידה, הוא עדיין תקוע בטראומה.

לאחר כמה שעות נסעתי להביא את הבנות, שכבר הגיעו לבושות ומאורגנות לטקס.

״תיתי, למה אלי לא באה?״ שאלה רובין מהמושב האחורי. הרמתי את עיניי אל המראה, מחייך אליה.

״היא מחכה לכן בכנסייה.״ שלחתי את ידי לאחור ללטף את רגלה.

״אתה אוהב אותה יותר מאתנו?״ שאלה זואי בעיני העגל הגדולות שלה.

״אני לא אוהב אף אחד יותר מכן.״

״אבל אתה אוהב אותה נכון? היא ממש יפה נכון?״ המשיכה זואי.

הנהנתי בראשי, ממשיך להביט בהן מהמראה, ״היא מאוד יפה, נכון.״

באמת חשבתי ככה. אלי בין הילדות היפות שיצא לי לפגוש. הכל בה היה כל כך נערי ותמים. הנמשים שלה, לובן העור שלה. כאילו היא יצאה הרגע מתוך קליפה.

נכנסתי אל תוך הכנסייה, הבנות רצו קדימה.

״ג׳יין?״ ראיתי אותה מעשנת סיגריה בשער, עומדת לבדה.

״היי!״

״איפה אלי?״ שאלתי מתבונן על הבנות מתרחקות.

״היא עוד רגע מוכנה. מתרגש?״ לקחה עוד שאיפה לריאות.

לב יקר ערךWhere stories live. Discover now