פרק 17

2.4K 112 25
                                    

תיאו

פעם ראשונה בחיים שלי שהתחמקתי ממשהו כי לא ידעתי איך להתמודד איתו. לא הייתי מסוגל להמשיך כאילו הכל כרגיל, לחזור לקנות מאלי קפה כשרק אתמול היא יצאה מתייפחת מהבית שלי. איך הייתי מסתכל לה בעיניים? כבר פגעתי בבחורות בעבר. כאלה שהסקס איתן היה שום דבר מלבד הסקס, והן ציפו ליותר. זה לא מנע ממני לחזור למועדונים שהן מבלות בהן, או להגיד להן שלום ברחוב. כבר הבנתי שעם אלי המצב שונה, אבל עכשיו הבנתי עד כמה.

מצאתי את עצמי מעביר ימים שלמים במשרד, עד השעות הקטנות של הלילה. ביאנקה העוזרת בית שלי הייתה מביאה אליי את קים, והיא הייתה נשארת איתי לעבוד. שקעתי בפגישות, בחוזים. ניסיתי להעסיק את עצמי, לנתב את המחשבות הטורדניות שלי לעשייה. כל דבר קטן הזכיר לי אותה. הצחוק של אחת העובדות שלי מעבר למסדרון גרם לי לקום בבהלה מהכיסא, חשבתי שהיא הגיעה לבקר אותי. הנביחות של קים כשמישהו צעד למשרד גרמו לי לצפות לראות את הפנים שלה מאחורי הדלת.

החלטתי לשים לזה סוף. ביקשתי מבריאן להביא לי כל מה שאפשר. כל פיסת מידע. עליה, על העבר שלה. מי החברים שלה, המשפחה שלה. אם אני סוף סוף אגלה, יצר הסקרנות שלי יירגע, כי אולי זה רק מה שגורם לי לחשוב עליה? זה בטוח זה. אני חייב לדעת הכל על כולם, רק היא לא מסכימה להיפתח אליי. כן, אני יודע. זה שוב האגו מדבר. אבל אני לא רואה שום סיבה אחרת! לאהוב אותה זה אפילו לא מתקבל על הדעת. זה לא יכול להיות.

״פתוח.״ קראתי בקול, הדלת של המשרד שלי נפתחה. דפני נכנסה אליי בשמלה שחורה וקצרה, ומחשוף שעמד להתפוצץ מרוב דחיסות הכפתורים על החזה הגדול שלה.

״מר קרוז,״ התקרבה אליי בפסיעות קטנות, ״כבר מאוחר, נראה לי שאלך הביתה.״

הנהנתי בראשי בהסכמה, והמשכתי להקליד במחשב שלי. ״אתה חושב שיש לנו זמן ל...״ היא התיישבה על קצה השולחן שלי, מצליבה את רגליה.

״דפני, לילה טוב.״ חזרתי להסתכל על המסך שלי. נראה שהמילים שלי לא כל כך הזיזו לה, היא פתחה את הכפתורים בחולצה שלה באיטיות, תוך כדי שהיא מסתכלת ישירות לעיניי. ״את מנסה לפתות אותי, דפני?״

״לפתות?״ החזה שלה היה חשוף לגמרי עכשיו, ״בסך הכל לתת לך סיום מתוק ליום הארוך שלך. כמו שאנחנו רגילים.״

גלגלתי את עיניי, מנסה להתעלם ממנה. היה לה גוף מטריף, אין מה להגיד. אבל לא היה לי ראש בשבילה. הייתי טרוד ביותר מידי דברים, ואף אחד מהם לא היה לזיין אותה עכשיו.

״תלכי הביתה,״ מלמלתי בוהה במסך. היא שלחה את ידה ללסת שלי, וסובבה את ראשי אליה כשעיניי פגשו את החזה שלה.

״אם אמרתי לך ללכת, את עפה.״ אחזתי במפרק כף היד שלה בחוזקה, אולי מידי, מה שגרם לה להתקפל באנחה. ״הבנת אותי?״

לב יקר ערךWhere stories live. Discover now