שלום לכולם, אני אכתוב את הסיפור מנקודות המבט של הדמויות הראשיות. פעם מנקודת המבט של אלכס ופעם מנקודת המבט של לוגן.
מקווה שתהנו :)
------
נק׳ מבט לוגן:
אנחנו מסתתרים. האוויר שקט. שקט מידי.
זה לא צריך להיות ככה, אנחנו צריכים לשמוע קולות נפץ, אנחנו צריכים לשמוע צעקות. אבל לא. האוויר דומם ונדמה היה שהעולם עמד מלכת. אני רואה את פורבס. הוא מביט בי מהקצה השני של החדר מחכה להוראת התקיפה.
אני חושב... אני חושב שנטשו אותנו. לפתע קנה של m16 (סוג של רובה) מציץ ממאחורי הקיר שמסתיר את המדרגות. סימנתי לפורבס עם עיניי שיש שם אדם חמוש.
המחשבה שחלפה בראשי הייתה, איך לעזאזל לא שמעתי את צעדיו של החמוש? אור הבזיק מחלון המטבח. ואז הבנתי. לא נטשו אותנו, הקרב עדיין מתנהל בחוץ... השמיעה שלי, היא כנראה נפגעה כשהטנק שהיה שני טנקים לפנינו בשיירה עלה על מוקש והתפוצץ. הפיצוץ היה אדיר. השמיעה שלי נפגעה. פורבס מביט בי. סימנתי לו, הצבעתי על אוזני וסימנתי שאיני שומע. הוא התחיל לספור עם אצבעותיו, הוא התחיל משלוש אצבעות וידעתי מה הולך לקרות כששלושתן ירדו.
3. הוא הוריד אצבע. 2. עוד אצבע. ואני דרוך מחכה לאחרונה שתרד. ואז בדיוק כשהתכוונתי להסתער על האויב... אז זיהיתי חפץ מתגלגל ממש בין רגליו של פורבס.
ולפני שהבנתי מה קורה הקול שלי ופי נעו מעצמם.
״רימון!!!!!!״ צרחתי.
״רימווווןןןן!!!!״
״לוגן!״ שמעתי קול מוכר קורא לי ומיד פקחתי את עיני.
זיעה נוטפת מפניי ואני מתנשף בכבדות.
״לוגן? אתה בסדר? זה רק חלום״ מצאתי את עיניה הכחולות הדואגות של אחותי הגדולה מביטות בי מלמעלה. אני מתגורר אצלה עם בעלה ושני ילדיה הקטנים בזמן שאני משתחרר מהצבא לכמה ימים.
״אני בסדר, אני בסדר״ אמרתי במטרה להרגיע אותה. פניה עדיין הביעו דאגה מרובה.
״סיוט רע?״ שאלה וליטפה את פניי.
״זיכרון רע...״ השבתי.
״מוכן לשתף?״ שאלה במבט מתחנן. הנדתי בראשי לשלילה.
והיא הנהנה כמבינה. כמו תמיד.
״הפגישה עם הגנרל שלך נערכת עוד שעה, תתארגן ואני אקפיץ אותך״
״זה בסדר לורן, אין צורך, אני אלך ברגל״ השבתי וקמתי מהמיטה לכיוון השירותים והמקלחת.
״אל תהיה מגוחך לוגן! תן לי להסיע אותך, זה במרחק של כמה קילומטרים״ היא אמרה.
״זה בסדר, אני אוהב ללכת״ אמרתי.
״אתה תאחר לפגישה״ שיט. היא צודקת, יש משהו בדבריה.
״בסדר, אבל אני חוזר ברגל, אל תחכי לי״ היא הנהנה כמרוצה מההסכם ונעלמה מהחדר במהירות.
נכנסתי למקלחת, שטפתי את גופי מהזיעה הקרה, מנסה שלא להיזכר במה שקרה שם. בעיראק. מעסיק את מוחי במחשבות כמו.... על מה לעזאזל רוצה לדבר איתי הגנרל.
אני אמור לחזור לשירות בעוד כשלושה ימים, הוא גם ככה יראה אותי בפלוגה. כנראה שזה חשוב מאוד. אני מקווה שזה לא חדשות רעות.
YOU ARE READING
Take Me Anywhere
Romanceהיא- מסיימת תואר ספרות בקולג׳, חייה מתוכננים בקפידה, היא חכמה, רצינית, חרוצה, קרה, קפדנית, מתוכננת, עקשנית, דעתנית, עומדת על שלה, לא מחלקת חיוכים בחינם מכיוון שכבר נכוותה מהאהבה השורפת. הוא- חייל, קצין בצבא ומפקד חוליה לשעבר, שהשתחרר לחופשה ארוכה מ...
