Take Me Anywhere

Epilogue- Take Me Anywhere

״אוקיי, אחרי שלמדנו בשיעור שעבר מה היא השראה, עכשיו כל אחד יקריא את העבודה שהכין על הדבר שנותן לו השראה. סטלה קלארק, את הראשונה״
קמתי ממקומי, אוספת את שיערי הארוך לפקעת חומה ומרושלת, מסדרת את החצאית שלי, אוספת את הדפים משולחן הכתיבה ועושה את דרכי אל הלוח.
אני מביטה בתלמידים הלוטשים בי מבטים, מרגישה את הסומק והחום המתפשט בלחיי.
אני מכחכחת בגרוני, לוקחת נשימה עמוקה ומנסה להתרכז בעבודה שגברת פירס הכריחה אותנו להגיש ופותחת בדבריי;

״ ההשראה שלי הם ההורים שלי.
אבא שלי היה קצין בצבא ועכשיו הוא מאמן טירונים ומכשיר אותם להיות חיילים, ואמא שלי היא מרצה לספרות באוניברסיטה הגדולה. הם הכירו בטיול, אבל אם ישמעו שקראתי לזה בשם הזה (טיול) הם מיד יתקנו אותי כאילו אמרתי את הדבר הנורא בעולם ... ׳מסע!׳ אבא נוהג להדגיש בעוד שאימי שולחת אליו חיוך חם ועיניים נוצצות. אתמול שאלתי אותם מה ההבדל? למה דווקא מסע? אבא גיחך ושוב הביט באמא שלי באותו מבט שרומז על סוד משותף ביניהם. אמא הייתה זאת שהסבירה; היא אמרה שלמסע יש הרבה יותר משמעות, אתה חווה את החיים בדרך לא שגרתית, אתה הופך להיות עשיר לא ברמה החומרית, אלא בדרך שלא יכולים לקנות ממך, בדרך שלא יכולים לגנוב או להעתיק או לקחת ממך. בדרך שלך בלבד. והיחידי שיבין אותך הוא האדם שחווה איתך את המסע עצמו, כמובן שהיא מיד ישרה את מבטה לאבי שחייך לעברה. במסע אתה מעשיר את המוח שלך, את העיניים שלך, את הלב שלך. את הדברים הלא מוחשיים.
במסע אתה מוצא את עצמך, ואם יש לך מזל, אתה גם מוצא אהבה.
אבא שלי ואמא שלי הם ההשראה שלי. האהבה שלהם, היא התקווה שבי. בסלון שלנו ממוסגרות שתי תמונות גדולות; בתמונה אחת, הנדרים של אבי ובתמונה השנייה, הנדרים של אימי -מיום חתונתם. אבי נדר לאימי שבכל לילה יפה הוא מבטיח שהם יצפו בשמיים שטופי כוכבים יחד, ועד היום, חמש עשרה שנים אחר כך, בכל ערב יפה כשאנחנו מבקרים את סבתא-רבתא שלי שגרה כמה בתים לידינו, אני רואה אותם; הם מטפסים על הגג של האסם, שוכבים ומביטים בשמיים נוצצים, כששטיח של כוכבים משתקף בהם. אבא שלי אומר שהם נהגו לעשות את זה בצעירותם ושבגלל זה הם קראו לי סטלה. הפירוש של סטלה בלטינית זה -כוכב.
ובכל פעם שאבי בוהה בנקודה מסויימת באוויר ללא תנודה, גם אני וגם אימי יודעות שזיכרונות מהמלחמה צפים במוחו, אתם מבינים... אבא שלי היה קצין בצבא, הוא איבד חברים וחווה חוויות נוראיות. ברגעים כאלו, אמא שלי מתיישבת מצידו האחד ומחזיקה את ידו, כפי שהבטיחה אף היא בנדריה, אני מתיישבת מצידו השני ומניחה על ברכו את ראשי... ובתגובה אבי מנשק את אימי על השפתיים ואז מנשק את ראשי. אז לא. אני לוקחת את זה בחזרה, אני מתחרטת. ההשראה שלי היא לא רק ההורים שלי, היא המשפחה שלי, האהבה בינינו... אני רוצה משפחה כזאת בדיוק כשאגדל, כזאת ולא אחרת-״
״-אני כל כך מצטער על ההפרעה!״ כל התלמידים הסיטו את פניהם במהירות אל האדם שהתפרץ לכיתה.
״אבא?!״ שאלתי מבולבלת כשאבי נכנס בסערה ומתנשף בכבדות כאילו רץ מרתון.
״סטלה, אמא בבית החולים, התינוק בדרך!״ הוא אמר.
-