Take Me Anywhere

Ep. 16+17 where have you been?

נק׳ מבט אלכס:
לוגן שתק. אני תוהה על מה הוא חושב, למה הוא שותק, מה הוא חושב עליי, על הסיפור... כרגע חשפתי פרט מעברי , שאם היו שופטים אותי לגביו, היו אומרים שאני כלבה, כי התייחסתי כך לפיטר. אבל הסיפור הזה שינה אותי, אני כבר לא אותה ילדה מתבגרת שלוקחת הכל כמובן מאליו, ומשחקת ברגשות של אנשים, אני מעריכה יותר, ואולי גם סגורה יותר כדי שלא אפגע שוב. השתניתי. התבגרתי. אני במקום אחר בחיים שלי. אני מקווה שהוא רואה את זה...
״תגיד משהו״ מלמלתי. אור הירח האיר חצי מפניו, עיניו הכחולות נראו כמעט ללא כל צבע, כמעט שקופות.
״ג׳יין אמרה בארוחה שהוא נפרד מחברה שלו... זאת הייתה היא? קתרין הזאת..? ״ הוא שאל. לא האמנתי שהוא זכר פרט שכזה מהשיחה בשולחן האוכל.
״כן...״ לחשתי.
״אז עכשיו את...״ הוא זז במקומו באי נוחות ״את בקטע שלו שוב?״ הוא מלמל בין שפתיו. אני יכולה להישבע ששמעתי שמץ של קנאה במשפט, התעמקתי במבט שלו שמכוון ישר לעיניי, לסתו החזקה התקשחה והוא נשך את שפתו בעצבנות.
״לא״ פלטתי.
״זה לא כל כך משכנע... את יודעת״ הוא מלמל בעצבנות.
״זה נגמר. אבל אני לא אשקר לך לוגן, אני לא אשכח אותו בחיים, הוא הדבר שהכי קרוב להתאהבות שאי פעם היה לי... אני מתגעגעת להרגשה-כן. אבל לא אליו״
״אמרת שהוא היה הפספוס שלך...״ אמר לוגן כשגבותיו צמודות זו לזו בתהיה.
״נכון. עד שהוא השתנה.. והלך אליה. אבל אל תשכח שאני זו שהייתה הרעה בסיפור.... אני זו שתמיד אמרה לו שהוא יכול לעזוב ו...״
״על מה לעזאזל את מדברת? את לא רעה כי הרגשת ׳שולטת בקשר׳ או כי חשבת שאת ׳מרגישה פחות׳. זה לא עושה אותך בן אדם רע.. זה פשוט עושה אותך אנושית. בני אדם עושים טעויות. וכן, כשיש להם השפעה על מישהו הם נוטים לקחת אותו כמובן מאליו. אבל את יודעת מה טוב בזה? למדת את הלקח שלך, ואת לא תקחי אף אחד יותר כמובן מאליו. אנחנו בני אדם אלכס, נולדנו כדי להפיק לקחים וללמוד ובסופו של דבר- להצליח. את מעולם לא בגדת בו ומעולם לא פגעת בו ברגשות, הטעות היחידה שלך הייתה שלימדת אותו לחיות בלעדייך ברגע שהיית אומרת לו את המשפטים האלה שחילחלו לאט לאט, ואז הוא קם והלך ועשה את זה בצורה הכי דוחה שיש״ הוא אמר בנימה כועסת מעט, כאילו כעס על כך שחשבתי שזאת אשמתי. ומעולם לא הסתכלתי על זה ככה... מעולם לא חשבתי שמה שעשיתי היה ... בסדר.

״מעולם לא חשבתי על זה ככה...״ מלמלתי.
״זה בגלל שאת לא רואה את מה שאני רואה...״ הוא כחכך בגרונו ״מה שכולם רואים״ הוסיף.
״למה אתה מתכוון?״ שאלתי בבלבול.
״אלכס, את בן אדם טוב. את כל כך טובה, כל כך אדיבה... וכן- אני זוכר שלא יכולתי לסבול אותך בהתחלה ולא הבנתי מה כולם מוצאים בך... אבל אחרי שהתחלת לשחרר קצת מהלחץ שלך, ונפתחת יותר.... התגלית כאדם מדהים. תמכת בי והיית שם בשבילי ואמרת את הדברים הנכונים בזמן הנכון. ופתאום אני רואה את מה שכולם ראו״
הלב שלי התחיל לפעום בקצב לא סדיר, אני מתרגשת מכל מילה שיצאה מפיו, המחשבה שהוא באמת מתכוון לזה גורמת לי לפרפרים בבטן, אני כל כך מקווה שהוא לא יודע כמה המילים שלו משפיעות עליי...
״אתה באמת מתכוון לזה?״ שאלתי בתקווה.
״לכל מילה״ ליבי נמס.
עיניי נדדו אוטומטית לשפתיו, וכשהעפתי מבט נוסף לעיניו הבחנתי שהן מביטות בשפתיי. בינינו מרחק של מטר.
רחוקים יחסית אבל אני יכולה להרגיש את מבטו עליי, בוחן... וחום מתפשט בגופי.
״אלכס...״ הוא לחש בצרידות שהרעידה את ליבי, עדיין מביט על שפתיי במבט מגורה.
״הממ?״ הממתי לעברו, מוסחת מהבהיה שלי על שפתיו המזמינות.
״את צריכה לדעת...״ הוא נעצר לרגע, מעיף מבט לעיניי. יש מתח באוויר, מתח שהורג אותי... אני רוצה לנשק אותו, אני רוצה שיתפוס אותי וינשק אותי. מה עוצר אותי? הגבר הזה הציל את החיים שלי, וכשהייתה לו הזדמנות לראות את הגוף שלי הוא עשה בדיוק ההפך ממה שכל גבר אחר היה עושה, הוא הסתובב והסתיר את פניו. ובחיי שהוא מצחיק אותי מכל אחד אחר וגם יכול להוציא אותי משלוותי בו זמנית, וזה הזוי שרק למשמע קולו אני נדרכת ומתחילה לרעוד, וממבט אחד ממנו הרגליים שלי נעשות קלות כאילו אני מרחפת באוויר ותחושת אופוריה עוטפת אותי. מתי הוא הספיק לחדור את כל החומות שבניתי? כל המשמר שהצבתי סביבי? מאז פיטר לא הצלחתי להתרגש כך. כל ההגנה סביבי... הכל קרס בשנייה שלוגן נכנס לחיי. אז מה לעזאזל עוצר אותי?
הוא ממשיך להביט בשפתיי, עושה צעד קטן ומצמצם במעט את המרחק בינינו.
״את צריכה לדעת... שאני רוצה לנשק אותך כל כך עכשיו״
המילים תלויות באוויר ומהדהדות, ליבי שהחסיר פעימה מרק להביט בו, עכשיו צנח למטה. הידיים שלי התחילו לרעוד בתוך כיסיי ותחושה מפרפרת בבטני התחילה להשתלט עליי, יש חיוך ענקי שמאיים להשתלט על פניי ואני מנסה להילחם בו ולהישאר מאופקת ככל האפשר. לוגן לקח עוד צעד קטן לעברי ואני יכולה להרגיש את נשימתו החמימה על שפתיי, הרמתי את מבטי לעיניו שהביטו בעיניי בכמיהה.
״אם את לא מסתובבת עכשיו , אני מנשק אותך...״ הוא הזהיר אותי כאילו זה הדבר הכי נורא שיכול לקרות, ואולי זה כן הדבר הכי נורא שיכול לקרות? ואם נתנשק ומחר זה כבר לא יהיה אותו הדבר? ואולי זה בכלל לא משנה? אולי כל מה שמשנה זה כאן ועכשיו. וכאן ועכשיו, אני חושקת בגבר שמולי שמביט בי בעיניים אוהבות וחושקות, שאני חושקת בכל סנטימטר בגופו.