Take Me Anywhere

Ep.40 The war

״הם תקפו את הצי המקביל!״ צעק הגנרל כשהוא לובש את מדיו במהירות בעוד אני מכפתר את הכפתור האחרון במדים שלי.
״תאספו נשק ותחמושת! עכשיו! כל מה שאתם יכולים, היפנים מתקרבים לכאן!״ הוא צעק.
״בוא נחסל את הבני זונות האלה״ אמר ג׳ייסון וטופח על שכמי.
תפסתי בנשק שלי, דחפתי לכיסיי כמה תחמושת שרק יכולתי.

המטרה; למצוא מטוס. בהקדם האפשרי.

״לוגן, אתה תתקדם עם החיל שלך לכיוון הבתים, יש טנקים ליד בתי החולים, תשיג לך אחד כזה!״ הגנרל קרא לכיווני בעוד שאנחנו פותחים בריצה.
״עם כל הכבוד, אני חושב שאני צריך להטיס מטוס״ אמרתי. ולא רק כי אני באמת רוצה להרגיש את ההרגשה המדהימה הזאת שוב כשאני באוויר אלא כי אני באמת בטוח שזה יהיה יותר יעיל.
״אתה לא יכול! אתה התנסית רק פעם אחת מעל השטח הזה!״ הוא צעק לעברי. ההפצצות נשמעות הפעם קרובות הרבה יותר ממקודם.
״הו לא, אני לא מדבר רק על השטח שלנו. כן, אנחנו נוריד אחד-אחד מהבני זונות האלה כאן ועכשיו... אבל אחר כך אני טס אליהם, ישר ליפן... אנחנו נפציץ אותה כהוגן, ישר בלב שלה. יש לי צוות שמוכן גנרל!״ הפצצה הבאה הייתה ממש מאחורינו. ג׳ייסון מעד והצלחתי איכשהו לייצב אותו אך הגנרל נפל ועוד מספר חיילים נפלו אחריו. הם התאוששו במהירות וכולנו פתחנו בריצה לעבר בונקר קטן.
״אתה נורמאלי?! אתה לא מוכן לזה... יש לך משאלת מוות?״ הגנרל שאל בבלבול.
״לא משאלת מוות אדוני, יש לי משאלה לעזור למדינה שלי, זה הכל״. עניתי. הוא השתהה לרגע ואז השיב בביטחון;
״יודע מה קלארק? זה כל מה שהייתי צריך לשמוע. בוא נמצא מטוסים מזויינים!״
חמש שניות לא עברו וכל הצוות פתח בריצה, אף אחד לא עוצר, לא מסתכל לאחור, יריות מהאוויר פוגעות בכל דבר מסביבי, מישהו צרח, צרחה מחרישת אוזניים. אבל ידעתי שאסור לי לעצור, אסור להביט לאחור,
כי אם אעצור, הצרחה הבאה תהיה שלי.
״קלארק אתה רואה את מה שאני רואה?!״ שאל הגנרל כשהוא מביט קדימה, ואני בהחלט יודע על מה הוא מדבר.
שני ג׳יפים צבאיים עומדים מולנו, רק מחכים שנאייש אותם.
״ג׳ייסון, אוסקר, ג׳ק, ורובי לג׳יפ הימני! ג׳ייסון אתה על ההגה ותוביל אותנו אל מטוסים! השאר איתי על הג׳יפ שמאלי ואני על ההגה! קדימה! זוזו! זוזו!״ צעקתי.
ובלי ויכוחים כולם ביצעו את הפקודה במלואה ומצאנו את עצמנו נוסעים במהירות לכיוון אזור המטוסים כשאנחנו עוקבים אחרי ג׳ייסון שמכיר את הבסיס הזה כמו את כף ידו.

מעלינו חלפו מטוסי קרב של האויב עם כתב יפני, זכרונות רעים הציפו אותי מאותה מלחמה ארורה שאיבדתי את טרוי, החבר הכי טוב שלי, ואת תמרה, שהייתה אהבת חיי.
״אני חושב שמלחמת עולם שלישית כרגע הכתה בנו״ אמר אחד החיילים, אני חושב שהשם שלו היה לוק. ניערתי את ראשי מהזכרונות והתמקדתי בכאן ועכשיו.
״תספרו בינתיים כמה מחסניות יש לכם וכמה רימונים״ אמר הגנרל.
הכביש נגמר ואין אפשרות להמשיך בג׳יפ, הוא רחב מידי מכדי לעבור בין הקירות והסלעים האלו.
כולם ירדו, מתייצבים לפני הכניסה לאזור החיל האווירי.