Take Me Anywhere

Ep 42. I Vow...

בנותתתתתתת פרק אחרון!!!!
יותר מאוחר אני אעלה את האפילוג
ואני אצפה לתגובות מכולן!
מכל מי שקראה את הסיפור!
אוהבת המון המון, תהנו! ❤️
-------

״אני עומד להיות אבא?״׳מילותיו של לוגן הדהדו באוויר בעודינו מעכלים את המתרחש.

״אתם רוצים לדעת אם זה בן או בת?״ שאלה האחות.
לוגן הביט בה עם ניצוץ בעיניו והנהן בראשו במהירות כאילו חתול בלע את לשונו ומיד הידק את אחיזתו בידי. וגם לי היה קשה להסתיר את ההלם, הבטתי במסך הקטן, מנסה לקלוט צורה כלשהי, ומתוך התמונה המטושטשת בצבעי שחור-לבן האחות איכשהו הסיקה מסקנות.
״ובכן- את בין חודש רביעי לחמישי, זה בערך השלב שהבטן יוצאת... ולפי מה שאני רואה זה...״
שנינו הבטנו בה בציפייה.

״יש לכם בת״
חיוך בלתי נשלט הציף את פניי והדמעות לא איחרו לבוא.
״בת״ הבטתי בפניו של הגבר שלי. הוא רכן לעברי ונישק את שפתיי נשיקה ארוכה וחזקה.

-
סיפרנו את החדשות ללורן שלא הפסיקה לצרוח מאושר.
היא נישקה אותי בלי סוף, וחיבקה ואמרה שהיא מודה לי על שאני קיימת - מה שגרם לי לפתוח בצחוק ומיד היא הסבירה שבזכותי הוא לא חוזר למלחמה הארורה, שבזכותי הוא רוצה לבנות בית ולהקים משפחה ושזה כל מה שהיא אי פעם רצתה בשבילו.

אני ולורן חזרנו מקצת קניות של אוכל אל חדר בית החולים, שם לוגן דיבר עם אדם לא מוכר ומבוגר ממנו.
״אנחנו צריכים לדבר״ אמר המבוגר ברצינות.
״אני מצטער, לא התכוונתי ל-״
״לא התכוונת להשפיל אותי? או שלא התכוונת להוריד שבעה מטוסים יפניים?״ אמר המבוגר כשחיוך מטפס על פניו באיטיות, לוגן שלרגע היה נראה מבולבל, לאט חייך לעברו גם כן.

״אתה תקבל את העיטור שלך בסוף החודש״ אמר המבוגר והוסיף ״טומי ואוסקר לא שרדו. לא סתם אנשים מפחדים ממך, אתה איכשהו תמיד שורד״ לוגן נשאר רציני לעומתו.
״פשוט יש לי מזל״ לוגן מלמל במשיכת כתפיים סתמית.
״אני כבר לא חושב שזה רק מזל נערי, יש בך דברים שאין באנשים אחרים, תעוזה, חוזק פיזי ונפשי. אתה בלתי מנוצח״ אמר המבוגר. לוגן הבחין בי בזווית עינו וטפח על המיטה, סימן לי להתקרב לידו.
״אלכס, זה מת׳יו, מת׳יו קאוול. הוא היה הגנרל שלי במלחמה״ אמר לוגן בחיוך גאה.
״היי״ שלחתי לעבר מת׳יו את ידי והוא לחץ אותה.
״אז את הבחורה שלוגן לא מפסיק לדבר עליה...״ סומק עלה על לחיי ויכולתי לראות את החיוך של לוגן מזווית עיני ואת מבטו המרוצה של מת׳יו קאוול כשגרם לנו למבוכה.
״יש לך גבר חזק, חזק יותר מכל מי שאי פעם הכרתי״ אמר הגנרל. לוגן שהיה נראה המום בעצמו מהמחמאה חייך לעברו כאסיר תודה.
״אני לא יודע איך הוא שרד את זה, אבל הוא שרד... הוא עלה על מטוס שהוא אפילו לא היה אמור להיות עליו ושני הטייסים שכן היו על המטוס, לא שרדו. הוא פשוט יצא מהמים כאילו מישהו שלף אותו מהם״
״מ-מים?״ כיווצתי את גבותיי בשאלה והפניתי את מבטי השואל אל לוגן שלא סיפר לי עדיין מה לעזאזל קרה לו שם.
״אז לא סיפרת לה עוד?״ שאל מת׳יו שהבין את הסיטואציה המביכה.
״היינו עסוקים בדברים אחרים״ מלמל לוגן כשהוא מלטף את בטני.
״ובכן- זה חתיכת סיפור״ מלמל מת׳יו בצחוק מריר.