[הפרק יצא ארוך מהרגיל בגלל הפלשבק לכן החלטתי שזה יהיה כמו שני פרקים. מקווה שתאהבו ♥️]
נכנסתי לחדר ממול במהירות וסגרתי אחריי את הדלת, נושמת נשימת רווחה שלא ידעתי שהחזקתי.
העפתי מבט סביבי, החדר זהה לחדרו של לוגן, מיטה זוגית במרכז החדר, ארון, חלון גדול, ושידה מול המיטה.
הנחתי את המזוודות על המיטה ופרקתי את חפציי בארון העץ הדהוי. הכנתי את בגדיי למקלחת ומיד יצאתי למסדרון ופגשתי בקייל, במבט קרוב יותר אני יכולה לראות שהוא אכן נאה מאוד. שיער שחור פחם המגיע עד עורפו, עיניים בצבע חום בהיר כמעט צהובות אפילו. אף עם נוכחות אבל מתאים לפניו הגסות.
״היי אלכס״ הוא מלמל במבוכה כשהבחין בי, כנראה בגלל הסיטואציה קודם לכן.
״היי קייל..״ התקרבתי אליו, מרגישה קצת אשמה על הסטירה שהחטפתי לו מקודם... הוא בכל זאת מארח אותנו כאן.. ״סליחה על מקודם... שנינו (היא ולוגן) היינו בסערת רגשות״ אמרתי.
״זה בסדר, אני מבין אותו ו...אני מצטער אם המעטתי בערכך״ הוא אמר.
״תודה, אז.. איפה המקלחת?״ שאלתי.
״סוף המסדרון שמאלה״ הוא אמר והצביע לכיוון ומיד הכניס את ידיו לכיסי הג׳ינס השחור שלו.
״תודה, אתה מכין ארוחת ערב?״ הוא התחיל לצחקק לו.
״כן בטח. זה כמו לשאול חתול אם הוא נובח״ שנינו צחקנו. אז הוא לא בשלן, מה שאומר שאני אצטרך להכין את ארוחת הערב.
״אני אכין״ אמרתי והוא הנהן בהסכמה.
״איפה הוא?״ שאל קייל.
״בטח בחדר... הוא צריך קצת זמן לבד... לעכל אתה יודע...״ השבתי בעודי מביטה אל הדלת הסגורה של חדרו של לוגן, שוב נזכרת במגעו החם ובמבטו המשתוקק. קייל הנהן ואני נכנסתי להתקלח.
חושבת על הרגע הזה ומריצה אותו כמו סרט עוד כמה פעמים במוחי בעוד שהמים זורמים על גופי ...
נק׳ מבט לוגן:
אני לימדתי אותם לירות בנשק, לימדתי אותם לתפקד כצוות, לימדתי אותם איך לתפקד בשטח. איך לעזאזל...איך הם עשו טעות של טירונים!
יצאו מהטנק באמצע שטח אויב, חשופים לכל פגע... איך הם קיבלו החלטה כזו פזיזה ואף אחד לא חיפה עליהם?!
אני זוכר אותם ברור, הם בדרגת טוראי, הם צעירים כל כך, בני 20-21 , עדיין ילדים... אחד מהם היה נמוך יחסית ובלונדיני , והגבוה יותר היה דווקא בחור נאה. אני זוכר שהבלונדיני, הייטר, הוא היה מצחיק. אני זוכר איך הוא נהג להתחכם בהתחלה- דבר שהוביל אותו להמון סיבוכים עם המערכת הצבאית. את השני אני פחות זוכר, אני רק יודע שהייתה לו אישה, הוא היה נשוי, הוא לא הפסיק לדבר עליה במהלך השירות... הוא אהב אותה כל כך...
לעזאזל! רק ילדים! רק בתחילת דרכם...
הם צעירים ממני בחמש-שש שנים! הם לא הספיקו להקים משפחה, לא הספיקו לראות עולם, לטעום מטעמים, לא הספיקו אפילו להתקדם בדרגות בצבא...הם לא הספיקו כלום...
״לוגן?״ קולה העדין של אלכס נשמע מעבר לדלת וקטע את מחשבותיי. קמתי מהמיטה בניטור ונדרכתי. ניגבתי את דמעותיי שאפילו לא הרגשתי שזלגו מעיניי ומיד פתחתי את הדלת מביט בעיניה המהפנטות בשאלה.
״אממ ...ארוחת ערב תיכף מוכנה... תרד עוד 5 דקות״ היא אמרה כשהיא נעה באי-נוחות. שנינו מרגישים את
המתח בינינו... זה לא רק אני.
״ארוחת ערב? קייל בישל?״ הרי קייל לא יודע להכין חביתה מקושקשת! אז ארוחת ערב?!
״לא, אני בישלתי״ היא מלמלה בביישנות. התינוק המגודל הזה... עכשיו הכל מובן.
״הו, אני תיכף יורד״ אמרתי. היא חייכה אליי חצי חיוך ונתנה לי מבט מלא בהבנה והסתלקה. המבט הזה שלה... הוא ממלא אותי כל פעם מחדש.
אני לא יודע מה קרה לי אבל... כשחיבקתי אותה אז, בתחנת הדלק והיא חיבקה אותי ... פשוט לא רציתי שהרגע הזה יגמר, לא רציתי לשחרר מאחיזתי ולעזוב אותה. פחדתי שהיא תשחרר את החיבוק ממני... כמובן שבסופו של דבר הייתי חייב לשחרר בעצמי כי לא ידעתי אם היא מרגישה באמת בנוח עם זה...
אבל גם כשעשיתי זאת, היא דאגה ללטף את הלחי שלי בעדינות וברוך, מגע שגרם לי לרצות עוד. ואז היא ישרה מבט לעיניי והרגשתי שאני לא יכול יותר... הרגשתי שאני נמס מבפנים ושאם היא מתקרבת עוד קצת אני מרסק את השפתיים שלי על שלה, וכשהיא התחילה לדבר והבטתי בשפתיה שנעו בחושניות שהיא אפילו לא מודעת שקיימת אצלה... כל מה שחשבתי עליו היה; כמה נחמד אם היא הייתה שלי, שלי ורק שלי, ואם יכולתי לנשק אותה בכל זמן שאני רוצה מבלי לדאוג שהיא תתרחק. מבלי לפחד מדחייה. אז... לפני שאעשה משהו שאני עלול להתחרט עליו בהמשך, פשוט הנחתתי את שפתיי על מצחה, נישקתי את המצח שלה, מנסה להוציא את כל התשוקה שלי אליה בנשיקה על המצח.
ואז, אז הבנתי. אני רוצה אותה... כל כך רוצה אותה שזה אפילו לא הגיוני שבכמה ימים היא גרמה לי להיות כל כך תלוי בה, כל כך צריך אותה וחושק בה. ואז בחדר... כשהרגשתי הקלה כל כך גדולה ולא מוסברת שהיא אמרה לי שאם אני צריך משהו, היא כאן... זאת הנקודה בה ידעתי שנפלתי. נפלתי חזק... והיא זאת שגרמה לי ליפול בשבילה. אני כל כך פחדתי לנשק אותה אותו רגע... למרות כל הרצון שבי לרסק את שפתיי על שלה, ידעתי שאם אעשה זאת, היא תחשוב שזה מתוך גחמה בגלל שבדיוק החברים שלי נהרגו ואני צריך איזשהי נחמה.
אני צריך להתחיל את זה נכון אם אני רוצה שזה יצליח... אני הספקתי להתרגל אליה... ואני רוצה אותה.
YOU ARE READING
Take Me Anywhere
Romanceהיא- מסיימת תואר ספרות בקולג׳, חייה מתוכננים בקפידה, היא חכמה, רצינית, חרוצה, קרה, קפדנית, מתוכננת, עקשנית, דעתנית, עומדת על שלה, לא מחלקת חיוכים בחינם מכיוון שכבר נכוותה מהאהבה השורפת. הוא- חייל, קצין בצבא ומפקד חוליה לשעבר, שהשתחרר לחופשה ארוכה מ...
