Take Me Anywhere

Ep. 8 mrs. Stress/mistress?

נק׳ מבט אלכס:
״אני שונאת אותך לוגן!״ צרחתי בהיסטריה ודפקתי על הדלת בחוזקה.
העצבים שלי שברו שיאים כששמעתי את צחוקו המתגלגל מתוך השירותים.
״אוח!! אני שונאת אותך!״ צרחתי את המשפט בפעם השמינית ובעטתי שוב בדלת.
״את גמרת לי את המים! עכשיו תורך לשלם!״ הוא צעק תוך כדי שהוא צוחק לו.
״אני לא שמתי לב!״ צעקתי ועדיין חובטת בדלת השירותים.
״לא שמת לב?!? היית שעתיים באמבטיה! איך לא שמים לב שהמיים הופכים לקרים?!?״
״אני לא יודעת! אני בת! אנחנו לא יודעות דברים כאלה! עכשיו צא מהאמבטיה ותן לי להתקלח!״ צעקתי. לוגן הפסיק לצחוק והתחיל להירגע.
״מבטיחה לא לחכות לי עם סכין או מחבט מחוץ לדלת או לעשות תעלול מטורלל? אני חושש לחיי כרגע״ הוא אמר בגיחוך קל ואני רק קיוותי שיכולתי לעשות זאת באמת.
״למען השם! אתה חייל!״ אמרתי בחוסר סבלנות וברוגז. הדלת נפתחה ופניו של לוגן הציצו מבעדה. זה כאילו כל פעם מחדש שאני מביטה בו אני נזכרת כמה יפה הוא...
״את יודעת שרק צחקתי נכון?״ הוא אמר בחיוך שובב.
גלגלתי את עיניי ופתחתי את הדלת בחוזקה. לוגן זז הצידה בכדי לתת לי מעבר ושילב את ידיו ונשען על הדלת שנסגרה מאחוריו. ועכשיו שנינו באמבטיה.
״מה אתה עושה?! צא! אני צריכה להתקלח״ אמרתי בעצבים והנחתי את בגדיי על האסלה הסגורה.
״את כל כך קטנונית... תלמדי לשחרר קצת..״ הוא אמר בחיוך מובך מעט, עדיין נשען על דלת האמבטיה ובינינו מרווח של מטר וחצי בערך. מה הוא חושב לעצמו? הוא לא אבא שלי! והוא לא מכיר אותי! באיזו זכות הוא אומר את זה?!
״מי אתה חושב שאתה שתגיד לי לשחרר?! אתה אפילו לא מכיר אותי!״ כעסתי.
״את צודקת... אני לא.. אבל ב65 שעות הרצופות שהייתי איתך... לא קשה לומר שאת לחוצה, ולמען האמת, אני אומר את זה בשבילך, הייתי רוצה לראות אותך נהנית יותר״ הוא אמר. חשתי במתח באוויר. הוא מביט בי ואני נושאת את עיניי מעלה כדי להביט בו.
״מ-מה איכפת לך?! אז מה אם אני לחוצה״ אמרתי במשיכת כתפיים ובשילוב הידיים המפגין, המפורסם שלי.
״א-אני לא יודע.. פשוט...מבאס להסתובב עם בן אדם שתמיד לחוץ אני מניח..״ הוא אמר.
אני לא תמיד לחוצה.. נכון? אני באמת עד כדי כך לחוצה?!
״ובכן... אתה לא מכיר אותי, אז פשוט תפסיק! ותצא כבר!״ הרמתי את קולי.
הוא חייך חצי חיוך עם גומה עמוקה וגלגל את עיניו בעודו יוצא מן המקלחת.
וכשהדלת נסגרה, שחררתי נשימת הקלה אשר לא ידעתי שעצורה בי.
מי הוא חושב שהוא?! ככה שופט אותי... אומר שאני לחוצה!
מה?
אני?
לחוצה?
אני באמת לא כזאת לחוצה! ........
נכון?

נק׳ מבט לוגן:
אחרי חצי שעה של מקלחת -וחצי שעה זה ממש מהר בשבילה- אלכס יצאה מחדר האמבטיה, היא לבשה מכנס קצר שחשף את רגליה הארוכות וחולצה לבנה עם מעט מחשוף. מצאתי את עצמי בוהה בה בעוד שהיא מייבשת את שיערה הבלונדיני במגבת, וכשהבחנתי בכך מיד ניערתי את ראשי.
היום היריד, וג׳יין אמרה שהוא ימשך עד מאוחר ושכדאי לנו לאכול לפני שאנחנו הולכים, ומכיוון שג׳יין עצמה עסוקה בהכנות לקראת היריד, הצעתי לאלכס לצאת למסעדה הקרובה ולאכול משהו לפני שנצא.
אז הינה אנחנו.
אני מוכן כבר למעלה משעה, ואלכס עכשיו נועלת נעלי בובה חומות .
״למה אתה מחכה? קום, אני רעבה״ היא אמרה ויצאה מן החדר. משאירה את פי פעור, ותחושה מעקצצת של עצבים ועם זאת ציניות. היא הרגע אמרה את זה כאילו היא זאת שחיכתה פה שעה או שאני דמיינתי?!
״לא יודע מיס סטרס! (Mrs. Stress= גברת לחץ. ונשמע באנגלית כמו: ׳מיס סטרס׳. לוגן מלגלג עליה שהיא גברת לחוצה) אולי את זאת שאני מחכה לה!?״ אמרתי בציניות מופרזת בעודי יורד מהמדרגות.
נעצרתי מיד כאשר פגשתי במבטה המאיים של אלכס שהיה מכוון הישר לתוך עיניי וחדרו כמו שתי סכינים חדות.
אם מבט יכול היה לרצוח אני יכול להישבע שהייתי מת עכשיו 870 פעמים!
עשיתי משהו לא בסדר, אמרתי משהו לא במקום, אני בטוח בזה. היא כועסת על משהו שקרה עכשיו, ממש הרגע, ואני מנסה לשחזר את הדקות האחרונות ולא מצליח להבין על מה בדיוק.
״מה קרה?! ״ שאלתי מבולבל משינוי במצב רוחה הספק שמח ספק עוקצני למצב רוחה הספק רצחני ספק קטלני.
״איך קראת לי?!״ היא שאלה והניחה את ידיה על מותניה ממתינה לתשובה ברגזנות.
״מיס...סטרס?״ שאלתי בחשש, נזהר במילותיי. האם על זה היא כועסת? זה לא כזה נור...
״אתה קראתי לי הרגע שפכת מין?!?״ היא צעקה בטירוף.