"אתה רציני? לא דיברנו כל כך הרבה זמן... איך אתה מצפה ממני..."
"לולו! את כל מה שאי פעם רציתי... ולראות אותך עכשיו גרם לי להבין כמה אני מתגעגע אלייך. כמה את חסרה לי וכמה אני עדיין... " הוא נשם נשימה עמוקה בתסכול ושב להסתכל בעיניי. "אלכס, מה אם אבחר בך עכשיו?" פיטר חזר על שאלתו.
הבטתי בפניו שהפכו לגבריות כל כך בתקופה האחרונה, הבחנתי בהתבגרות הפנימית שלו ובחרטה בקולו.
המון זכרונות שטפו את מוחי.
טובים ורעים.
שמחים ועצובים.
רגעים של קללות ומריבות, ורגעים של תשוקה וחיבה.
רגעים של אהבה ורגעים של שנאה.
כל המערכת היחסים המעוותת שהייתה לנו רצה לה במוחי במהירות אור.
ליטפתי את פניו, מגע שגרם לעיניו של פיטר להיעצם וראיתי שהוא מתענג על כל שנייה בה הוא מרגיש אותי.
עצמתי את עיניי שלי, מנסה להבין מה לעזאזל הולך כאן.
והתמונה של הגבר הזה עלתה במוחי.
לא פיטר.
לוגן.
פניו היפות, החזקות. עיניו האוהבות ומלאות התשוקה.
וזכרונות יפים מהמסע הציפו את מוחי, מהוויכוחים המטופשים שלנו, ועד הצחוקים המטורפים. כולם העלו בי חיוך.
הרגע בו הוא זרק אותי לבריכה לאחר ששפכתי עליו מים והסתובב כשהבחין שהבגד שלי היה שקוף- הוא כיבד אותי.
הרגע בו שמעתי את קולו של לוגן לאחר שמישהו ניסה לאנוס אותי והרגשתי את ידיו נושאות אותי - וידעתי שאני בידיים טובות, הרגשתי איתו בטוחה יותר מכל אחד אחר, יותר מאי פעם. הרגע הזה ביריד שידעתי שאני מקנאה לו, הרגע שהוא נישק אותי לאור הירח וידעתי שהוא מה שאני רוצה.
הוא לא לחץ שנשכב, היה איכפת לו יותר ממה שאני מרגישה מאשר ממה שהוא רוצה - הוא התחשב. איכפת לו וזה לא מובן מאליו עבורי. הרגע שהתעוררנו זה לצד זו מחובקים וידעתי שזה כל מה שאני רוצה. שהוא יהיה שם. לצידי. כל בוקר.
ההבנה הכתה בי, אני רוצה להמשיך ליצור זכרונות חדשים ולהפסיק להתעסק בישנים. והייתה לי תשובה לשאלתו של פיטר.
"אני רוצה גבר שיישאר לצידי כשקשה, אני רוצה גבר שיישן לצידי בלילה בלי שאפחד שהוא יקום וילך לפנות בוקר. אני רוצה גבר שאני יכולה לבטוח בו, ואתה מזמן איבדת את המעמד הזה. אני רוצה את כל מה שמעולם לא נתת לי, פיטר.
ולוגן...״ עיניו של פיטר התרחבו למשמע שם של גבר אחר ומבטו הפך למבולבל ״הוא גרם לי להבין שמגיע לי את זה. שמגיע לי יותר טוב ממה שחשבתי. אז לשאלתך פיטר... אם תבחר בי עכשיו, אני אגיד שאיחרת את המועד, אני אנשק לך על הלחי ואלך ממך. בדיוק כמו שהלכת ממני."
עיניו הביעו צער וכאב, הוא הבין שהוא איחר, שמישהו אחר נמצא בלב שלי.
דמעה ירדה לו על הלחי וכמעט לפני שהספיק לנגב אותה, היא נפלה על מעילו.
טיפות גשם התחילו לרדת, אבל לא נראה שהזיז לו. או לי.
עמדנו שם, מביטים זה בזו כשהגשם שוטף את דמעותינו.
זה כאב. זה כואב. זה מרגיש כמעט כאילו אנחנו נפרדים שוב.
"את... את אוהבת אותו? את הלוגן הזה...באמת אוהבת אותו?" הוא שאל בקול רועד ובמבט כואב.
והשאלה התנגנה לה במוחי... האם אני באמת אוהבת אותו? באמת אוהבת אותו?
"אני- אני רק יודעת, שזה לא אתה. ושהוא גורם לי להרגיש אחרת, הוא גורם לי להרגיש טוב. ואני רוצה לתת לו הזדמנות, לא נתתי לאף אחד הזדמנות אחריך , אף אחד לא הצליח לגרום לי להרגיש את מה שאני מרגישה כלפיו, אף אחד לא הצליח להמיס את החומות שאתה יצרת..."
פיטר נשא את מבטו למעלה לשמיים הגשומים, נשם נשימה עמוקה וחזר עם מבטו לעיניי, מחייך חיוך, את החיוך המזויף הזה שלו, שאני מכירה כל כך טוב. חיוך שמנסה להסוות את הכאב, אבל אני רואה את הכאב משתקף דרך עיניו.
"תבואי בערב למסיבה ברחוב המקביל. תבואי אפילו איתו... תהיה מוזיקה טובה ושתייה"
הרמתי גבה, לא מבינה את פשר ההזמנה.
אך אם כל אחד אחר היה שואל אותי הייתי אומרת ׳לא, תודה׳ מבלי לחשוב פעמיים. אבל מבטו המתחנן של פיטר והעובדה שפגעתי בו שוב עכשיו, גרמה למצפון שלי לעבוד שנייה אחת יותר מידיי.
"אני אחשוב על זה" מלמלתי. וחיוך מרוצה עלה על פניו כשעיניו שיקפו את כאבו. "כדאי שאני אחזור... אני כבר כולי סחוטה" אמרתי מעיפה מבט בבגדיי הרטובים מן הגשם בחיוך מובך.
"לכי, ניפגש בערב" הוא אמר בהנהון.
הנהנתי בראשי ונישקתי בלחיו נשיקה קצרה שגרמה לו לרעוד מעט ומיד פתחתי בריצה לעבר המלון כדי לא למשוך את הרגע הזה.
YOU ARE READING
Take Me Anywhere
Romanceהיא- מסיימת תואר ספרות בקולג׳, חייה מתוכננים בקפידה, היא חכמה, רצינית, חרוצה, קרה, קפדנית, מתוכננת, עקשנית, דעתנית, עומדת על שלה, לא מחלקת חיוכים בחינם מכיוון שכבר נכוותה מהאהבה השורפת. הוא- חייל, קצין בצבא ומפקד חוליה לשעבר, שהשתחרר לחופשה ארוכה מ...
