נק׳ מבט אלכס:
אני פוקחת את עיניי וכאב חד מפלח את ראשי.
פלאשבקים מאירועי אמש צצים במוחי .
לעזאזל.
גוש דמעות מאיים לפרוץ אך אני בולעת אותו. לא עכשיו אלכס. זה לא הזמן לבכי.
אני קמה מהמיטה ומבחינה בבגדים הנקיים שאני לובשת, ריח של שמפו נודף משיערי. מישהו קילח אותי אתמול... מישהו הלביש אותי. אוי ואבוי , יכול להיות שלוגן?!? המחשבה הזאת גורמת לתבערה בלחיי הסמוקות ולפרפור קל בבטני.
או שהפרפור זה פשוט כי אני רעבה.
בחיי שבדרך כלל שתייה לא משפיעה עליי בצורה כזאת, איני יודעת מה קרה שם... אבל זה כל כך מביך!
אוח, שמישהו ירה בי עכשיו!
החלפתי את כותונת הלילה למכנס ג׳ינס ארוך עם קרעים וסריג אפור מחמם ואת שיערי גלגלתי לפקעת מרושלת. ירדתי לסלון, הוא ריק.
לוגן לא בבית האורחים. הבטתי בשעון הקיר, השעה עשר בבוקר, הוא בטח בביתה של ג׳יין..
התקדמתי עם כאב ראש חד לעבר ביתה של ג׳יין ונכנסתי אל המטבח.
ראיתי את ג׳יין יושבת ליד האי הממוקם באמצע המטבח (מן הסתם.. זה אי) , חותכת ירקות ולוגן... לוגן הוא.. הוא וואו!
זאת אומרת, הוא רק לוגן! פשוט לוגן...חסר החולצה לוגן... מחוטב בצורה הכי מושלמת שיכולה להיות, טוב נו, לא יכולתי לצפות לפחות מחייל במרינס, אבל איכשהו... לא ציפיתי לזה.
בקיצור.. הוא עמד ליד תנור הגז ובישל משהו מעל הכיריים, וואו הוא שרירי יותר ממה שזכרתי- זה בכלל הגיוני? , כתפיו רחבות והגב שלו מוצק... ומכנסי הג׳ינס האלה עושים לו את התח....
״בוקר טוב אלכסיה!״ ג׳יין קמה ממקומה בהתלהבות כשהבחינה בי. וכשקראה בצהלה, שוב כאב הראש תקף אותי והסיח את דעתי מגופו החטוב של לוגן שאגב, בדיוק הסתובב לכיווני.
היא נתנה לי חיבוק אימהי שכזה וליטפה את פניי . ״איך את מרגישה?״ היא שאלה במבט דואג.
״כאילו להקה של מיליון קופים מתופפים במצילתיים ותופים בתוך הראש שלי״ נחרתי והיא פתחה בצחוק, העפתי מבט ללוגן שחייך חצי חיוך והמשיך בעבודתו.
התקרבתי אליו בזמן שג׳יין חזרה לעיסוקה בחיתוך הירקות.
לפני שהגעתי אליו ממש, הוא כבר הפנה את מבטו אליי כאילו הרגיש בנוכחותי.
״מה אתה מכין?״ שאלתי בחצי חיוך מנסה להתעלם מתזמורת הקופים שבראשי.
״ארוחת בוקר, פנקייקים״ הוא הביט בי לשניה, ואני נשענתי על השיש סמוך אליו.
״מריח טוב״ אמרתי מנסה לתפוס את מבטו, אך איני מצליחה. הוא ממשיך לדבר אליי ולהביט במלאכתו.
״זה גם טעים, את תאהבי את זה״ הוא אמר.
״איפה למדת להכין פנקייקים?״ הוא גיחך למשמע השאלה, ואז מבטו השתנה למבט לריקני, מעט כאוב וגם באיזשהו מקום שמח, נראה כי הוא נזכר בדבר מה.
״פשוט... אמא של חבר טוב״ הוא אמר.
״אני בטוחה שהיא שפית דגולה״ אמרתי בצחקוק והוא פלט צחוק קטנטן ומתגלגל.
״אין לך מושג עד כמה״ והינה. בדיוק מה שרציתי, תפסתי את מבטו. הוא הביט בעיניי ואני בעיניו הכחולות.
״תודה לוגן, על אתמול... אני זוכרת״ אמרתי אסירת תודה.
מבטו השתנה ממעט מחויך לקצת יותר רציני, אני חושבת שלוגן הניח ששכחתי את אירועי אמש. הוא נראה קצת בהלם אבל מיד התעשת בחזרה.
״שטויות, כל אחד היה עושה את מה שעשיתי״ הוא אמר במשיכת כתפיים.
״לא,״ אמרתי מביטה הישר לכחול עיניו הבורקות ״אחד אחר היה מנצל אותי, תודה שטיפלת בי״ הוא הנהן בראשו במבוכה.
״אין על מה״ אמר והפך את הפנקייק.
YOU ARE READING
Take Me Anywhere
Romantikהיא- מסיימת תואר ספרות בקולג׳, חייה מתוכננים בקפידה, היא חכמה, רצינית, חרוצה, קרה, קפדנית, מתוכננת, עקשנית, דעתנית, עומדת על שלה, לא מחלקת חיוכים בחינם מכיוון שכבר נכוותה מהאהבה השורפת. הוא- חייל, קצין בצבא ומפקד חוליה לשעבר, שהשתחרר לחופשה ארוכה מ...
