Take Me Anywhere

Ep. 4 not one of your soliders

נק׳ מבט אלכס:
הרגשתי תנודות עדינות ומעט מלטפות בידי ופקחתי את עיניי. לוגן העיר אותי והוא מביט בי עם העיניים האלה שמיד הפניתי את מבטי מהן.
״איפה אנחנו?״ מלמלתי בהתמתחות.
״בתחנת דלק, חצי שעה לפני היציאה מקולורדו לנבראסקה״
הוא ענה ועצר את המכונית. ״חשבתי להעיר אותך... אם את רוצה לקנות משהו לאכול... או שירותים״ הנהנתי בראשי כאות לתודה ויצאתי מן הרכב.
בעוד שלוגן ממלא דלק, אני מתקדמת לעבר החנות.
לקחתי פחית דיאט קולה קטנה, תפוח, חטיף אנרגיה, חטיף ביסלי ומפה לדרך. שטפתי את פניי כדי להתרענן ויצאתי לכיוונו של לוגן שנשען על הרכב עם רגליים משולבות ופחית ספרייט בידו. הוא מביט הצידה, בוהה במשהו... הוא מכווץ במעט את עיניו. יש לו פרופיל מושלם, ולעזאזל....השרירים האלו. בעוד מבטי סוקר את גופו אני שומעת גיחוך. הרמתי מיד את מבטי לפניו רק בכדי למצוא אותו מחייך חיוך מרוצה ושחצן במעט.

״על מה את מסתכלת?״ שאל בחיוך ממזרי. הזדקפתי והתקדמתי לעברו,
״שום דבר״ עניתי בראש מורם ונכנסתי לרכב. שמעתי עוד גיחוך נפלט מפיו. אוח, הבושה. אני מקווה שלא נראיתי פתטית כשבהיתי בו כמו ילדה קטנה ומסמיקה שלא ראתה גבר מעולם. וזה לא שלא ראיתי, ראיתי.. זה פשוט ש... עבר הרבה זמן...
הוא נכנס לרכב מיד אחריי .
״אני צריך את הכתובת של חברה שלך״ הוא אמר והניע את הרכב.
״היא גרה בצפון פלאטה (שם של אזור בקולורדו) וזאת הכתובת״ הושטתי לעברו פתק עם הכתובת.
הוא פיהק, פיהוק גדול.... מה שקצת הלחיץ אותי.
״אתה נראה עייף. כדאי שאני אנהג״ אמרתי. לוגן הביט בי לשנייה רציני למדי ובשניה שאחריה הוא התחיל להתגלגל מצחוק.
״למה אתה צוחק?! אני רצינית!״
״את לא רצינית״ הוא אמר בעוד שהוא מנסה להרגיע את עצמו.
״אני רצינית! מה הבעיה שאנהג?״ שאלתי בשילוב ידיים. -אני נוהגת לשלב אותן כשאני עצבנית-
״את בחורה...״ הוא פלט.
זהו זה. הוא חצה כל גבול.
״אתה שוביניסט?!״ שאלתי בטון גבוה שמעיד על עצבים בגופי.
״לא... זה לא יצא טוב...״
״אני לא מאמינה! אני פשוט לא מאמינה! יש לי עסק עם שוביניסט! ״
״אני לא שוביניסט... התכוונתי לזה ש...״
״אתה יודע מה?!? אני נוהגת טוב יותר ממך! איך זה?!? אתה ידעת שאחוז התאונות של גברים גדול פי 7 מזה של נשים?! ידעת?! אני בטוחה שלא! אתה תירדם לי על הכביש לפני שאספיק להגיד .. ביפ... ו.. ואנחנו נעשה תאונה ואז אתה תצטער שלא נתת לי לנהוג.......שמוק.״ נחרתי.
״את מוכנה להירגע?! התכוונתי לזה שאני לא נותן לבחורות לנהוג ברכב שלי כי הן תמיד משנות לי את המרחק של הכסא מההגה, משנות לי את הגובה של הכסא וגם את הזווית של המשענת, את כיוון המראה וגם אלו שבצדדים והן משתלטות לי על הרדיו ועל כל האוטו בקיצור. ״ הוא אמר במבט חודר. לעזאזל! קשה לי למצוא לו תשובה... והעיניים שלו לא מקלות עליי.... אני מאבדת ריכוז. ״שיט!״ פלטתי בלחש. הוא נראה מבולבל, השמעתי קול נחירה עצבנית, שלפתי ספר מהתיק והחלטתי פשוט להתרכז בו. אני כל כך יודעת שהוא מחייך עכשיו.