Take Me Anywhere

Ep 39. Letters & Prayers

נק׳ מבט לוגן:
״אי אפשר. יש שם פטרולים כל הזמן, אתה לא תצליח להיכנס״
אמרתי כשאני מביט על תכנון המבצע ומנגד על שעות הפטרולים של האויב - יפן.
״אנחנו חייבים למצוא את המנהרות האלה״ אמר ג׳ייסון כשהוא נשען על השולחן העגול מול המפה בתסכול.
״איך?״ שאל הגנרל. ״אנחנו צריכים צריכים למצוא שיטה יעילה יותר, תפעילו את המוחות שלכם״
כולם שתקו, כל אחד חושב על דרך פעולה ואז צץ במוחי רעיון.
״יש לי משהו!״ קראתי בצהלה.
״מה?!״ שאל אחד הקצינים הבכירים.
״דבר״ אמר הגנרל וכולם הביטו בי בציפייה.
״הרי כל המנהרות מחוברות. כל הפירים, מחוברים זה לזה...״
״נו, לאן אתה חותר קצין?״ שאל הגנרל.
״אם בצורה כלשהי, נכניס עשן בכמות גדולה מאוד ובלחץ גבוה מספיק לתוך אחד מפתחי המנהרות, אנחנו נוכל לראות דרך תצלום האוויר מאיפה העשן השחור יוצא מהאדמה, וכך נדע שבכל נקודה ממנה יוצא העשן יש פיר! אתה מבינים?!״ שאלתי, מביט בעיניהם הבורקות של האנשים סביבי המעבירים ביניהם מבטים וחיוכים.
״כן! זה גאוני! הרי העשן יצא מתוך הפתחים שבאדמה... וכל פתח זה פיר ממולכד ונפוצץ אותו!״ אמר חייל לא מוכר כלשהו עם חיוך רחב ואני הנהנתי לעברו.
״כל הכבוד לוגן!״ אמר ג׳ייסון וטפח על שכמי.
״כל הכבוד קצין, אני גאה בך. היום נביא מכונת עשן גדולה מספיק בכדי להתחיל את המבצע הזה כבר מחר... ״

״הקשב הקצין לוגן קלארק! ״ קול נשמע מפתח האוהל וקטע את השבחים מכל עבר.
״דבר חייל״ אמרתי לעברו.
״קוראים לך באוהל 25״  הנהנתי לעברו בהבנה והוא הסתלק.

״מה יש באוהל 25?״ שאלתי את ג׳ייסון בזמן שיצאנו מהאוהל של התכנון.
״דואר״ הוא מלמל.
״ד-דואר?! יש אפשרות לשלוח מכתבים?!״ קראתי בתדהמה.
״כן״ הוא משך בכתפיו.
״ולא יכולת לציין את זה עד עכשיו?! אני חופר לך כל יום שאני מתגעגע אליה! למה לעזאזל לא אמרת לי?!״ הרגשתי את העצבים בגופי.
״כי זה יותר טוב בשבילך! שתשכח ממנה! היית כל כך מדוכא ושקוע בחרא שלך, וכשגיליתי שיש אפשרות כזאת, כבר נראית קצת יותר טוב, ולא רציתי שתתחיל לחזור לדיכאון הזה אז העדפתי לשתוק!״
הוא צעק במגננה. ואני השבתי לו בטון מאיים שלא עובר קול לחישה; 
״חשבתי שאתה חבר שלי ג׳ייסון! אבל לך תזדיין, אני בחיים לא הייתי עושה לך את זה! ורק שתדע שהסיבה היחידה שאני ׳קצת יותר טוב׳ זה רק בגלל שאני מספר לעצמי שהיא מחכה לי שם!״
התרחקתי ממנו ורצתי לכיוון אוהל 25 מתעלם לגמרי מההתנצלות הקולנית שלו ברקע.

״שם?״ שאלה חיילת צעירה בזמן שהיא מדשדשת בין המסמכים על שולחנה.
״לוגן קלארק״ אמרתי והיא מיד נשאה את מבטה אליי ואני זקפתי את גבתי בשאלה.
״אתה לוגן קלארק?״ היא שאלה וחצי חיוך הופיע על פניה.
״כן...איכפת לך לתת לי את המכתב בבקשה? אני ממהר.  יש לי עוד מכתב לכתוב היום״ מכתב בשביל אלכס שלי.
״כ-כן. סליחה, בטח. הינה״ היא הושיטה לעברי מכתב בעל עטיפה אדומה. והמשיכה להביט בי עם ניצוץ בעיניים שכזה, היא טירונית בטוח, כנראה האכילו אותה בסיפורים ושיט כזה או אחר עליי. אני יודע מה אומרים עליי בפלוגה, שאני בן זונה בר מזל. (באנגלית זה נשמע; lucky son of a bitch)
ואולי הם צודקים, אולי מזל זה כל מה שיש לי.