נק׳ מבט אלכס:
שוב פעם פקחתי עיניים. אוח׳ אני שונאת לישון במכונית.
העיניים שלי רפרפו סביב ונחו על פניו של לוגן שהיה נראה די שליו.
אני לא יודעת איפה אנחנו אבל זה כביש מהיר ומשני צידיו יש רק דשא ללא סוף וללא שום שלט שירמוז על מיקומינו.
הבטתי שוב בלוגן, ככל שהתעמקתי יותר בפניו, הבנתי כמה הוא יפיפה באמת. לסתו הייתה חזקה עד כדי כך שאפשר לראות את עצמות לחייו הקשות. הפרופיל שלו היה מושלם, עיניו הכחולות כים הביטו בדרך, שפתיו היו כמעט מצוירות, אי אפשר היה להתעלם משרירי כתפיו וידיו... אני נזכרת שהוא הרים אותי כאילו אני נוצה... ואז זיכרון מר צץ במוחי. אותו לילה במועדון שאני מנסה להדחיק. אותו לילה שהוא הציל אותי וטיפל בי.... איך יכולתי לכעוס עליו מקודם? הרי הוא לא התכוון באמת להעליב אותי.. וממתי נהייתי כזאת רגישה? הוא התחיל לזמזם מוזיקה שהייתה בווליום נמוך כל כך שכמעט לא שמתי לב שהתנגנה ברקע, השפתיים שלו זזו מעט וזמזמו את המנגינה... השפתיים שלי התחילו להתעכל לחיוך קטן.
הייתי מופתעת כשלוגן סובב את הראש שלו אליי, ונראה שגם הוא. אבל מיד חיוך מעושה החליף את פניו ההמומות, הלחיים שלי נהיו אדומות, הוא שוב פעם תפס אותי בוהה בו! פאק!
הוא התחיל לצחקק.
״את רוצה תמונה?״ הוא פלט בגיחוך.
״הו, פשוט שתוק!״ אמרתי בגלגול עיניים מחזירה את מבטי לחלון, עדיין חושבת שאני צריכה להשלים איתו באיזשהי צורה.
״את נראית עייפה, למה התעוררת?״ הוא שאל מעביר נושא, והחלטתי שזו דרך מצוינת לצאת מהמבוכה.
״לא נוח לי״ השבתי. הוא הנהן בראשו כמבין ״כמה זמן נשאר?״ שאלתי.
״את כמו הילדים הקטנים האלה במושב האחורי ששואלים ׳אמא עוד כמה זמן אמא עוד כמה זמן׳ ולכולם נמאס לשמוע אותם״ הוא אמר, מנסה להתגרות בי. ואז נפל לי האסימון... הוא אוהב את זה. הוא אוהב לראות אותי מתעצבנת...
״למה אתה עושה את זה?״ שאלתי.
״עושה מה?״ הוא שאל בתמים.
״את זה, מנסה לעצבן אותי! ״ אמרתי והבחנתי שהרמתי את קולי אז לקחתי נשימה.
״הו בייב, אני לא מנסה לעצבן אותך, את פשוט מתעצבנת בקלות. ואני חושב שזה מצחיק שאת מתעצבנת״ הוא אמר בחיוך.
״אתה יכול להפסיק? ואל תקרא לי בייב. אני מנסה להינות מהמסע הזה ואתה רק מעצבן אותי״ אמרתי.
״את מנסה להנות מהמסע הזה?״ הוא התחיל לפרוץ בצחוק.
״מה מצחיק?״ שאלתי בביישנות נדרכת במושבי.
״את ממש צריכה לחפש את ההגדרה של ׳להנות׳ במילון, כי זה ברור שלא הבנת אותה נכון! ״ הוא אמר והמשיך לצחקק.
״אוח׳ אתה לא יכול פשוט לענות על השאלה הארורה?! מתי לעזאזל מגיעים?״ אמרתי מתחילה להרגיש עקצוץ עצבני.
״3 שעות״ הוא השיב. ״אבל נעצור לפני, אני צריך הפסקה״ הוא אמר והרגיע את צחוקו.
״אני יכולה להחליף אותך״ אמרתי בחיוך מעושה.
״לא עשינו את השיחה הזאת כבר? בנות לא נוהגות ברכב הזה״ הוא אמר ולפתע הוא כבר לא כל כך מתלהב.
״אתה כל כך מעצבן״ אמרתי מטיחה את גבי במשענת.
״אני יודע״ הוא אמר בצחוק שמילא את כל המרווח הקטן בינינו.
״לכי לישון בינתיים, את נראית עייפה ורק עוד שעה נגיע לתחנת העצירה״ הוא אמר.
״זאת הדרך שלך לרמוז לי שאני נראית גרוע לוגן?!״ שאלתי בהרמת גבה.
״בייב, אם היית נראית רע לא הייתי מסתכל על התחת שלך ואומר את מה שאמרתי...״ שרר שקט לשניה ארוכה. ״ואני מצטער, זה לא היה במקום. לידיעתך, אני אוהב את המכנסונים שלך״ גנחתי בעצבנות כשהוא קרא למכנסיים שלי ׳מכנסונים׳ בידיעה שזה מרגיז אותי, והוא שוב גיחך.
״אלה לא מכנסונים״ ציינתי ברוגז. ״וההתנצלות התקבלה, וסליחה שהגזמתי עם התגובה״ מלמלתי את סליחתי.
ושוב שקט ארוך.
״אתה באמת חושב שהם קצרים מידיי?״ שאלתי מביטה בפניו בפעם הראשונה מאז שנתפסתי בוהה.
״אין לך חבר, אני לא רואה סיבה שלא תלבשי מה שאת רוצה״ הוא אמר במשיכת כתפיים.
״חבר שלי צריך לקבוע לי מה ללבוש?״ שאלתי מעט בתקיפות.
״לא, את צודקת. אבל אני מניח שמתוך כבוד אליו ... את יודעת... אם לי הייתה חברה , לא הייתי רוצה שהיא תסתובב ושכולם יסתכלו לה על התחת ויזילו ריר. הייתי רוצה את התחת שלה לעצמי״ הוא אמר.
״זה בסדר, אני לא מאמינה שכל כך הרבה אנשים מסתכלים על התחת שלי והם ממש לא מזילים ריר״ מלמלתי בחיוך נבוך.
YOU ARE READING
Take Me Anywhere
Romansaהיא- מסיימת תואר ספרות בקולג׳, חייה מתוכננים בקפידה, היא חכמה, רצינית, חרוצה, קרה, קפדנית, מתוכננת, עקשנית, דעתנית, עומדת על שלה, לא מחלקת חיוכים בחינם מכיוון שכבר נכוותה מהאהבה השורפת. הוא- חייל, קצין בצבא ומפקד חוליה לשעבר, שהשתחרר לחופשה ארוכה מ...
