נק׳ מבט לוגן:
הדוקטור השפיל את מבטו אל רצפת בית החולים בצער ואז ישר את מבטו.
״אני כל כך מצטער אדוני. עשינו כל מה שיכולנו...״
המילים האלו, המילים האלו הדהדו בראשי דקות ארוכות.
האיש המבוגר שעד עכשיו שהה לידי צנח על ברכיו ואחז את ראשו בין כפות ידיו והתחיל לפרוץ
בבכי מר, רציתי לתמוך בו, אבל המשפחה שלו כבר עטפה אותו סביבה כשגם הם בוכים על הכתף של השני.
ידה התומכת של ג׳יין הונחה על כתפי בניחום, הסטתי את מבטי אליה כשהיא מביטה בי בחיוך שבור ״אל תחשוב על זה״ היא מלמלה ״היא תצא מזה, היא יצאה רק לפני שעה וחצי מטיפול נמרץ והיא עדיין בניתוח, זה אומר שהיא נלחמת״
נאנחתי. שפשפתי את עיניי בתסכול.
אסור לי לאבד אותה, אסור לי. אני לא אוכל להתמודד עם זה, אני איבדתי כל כך הרבה, ואיבדתי כבר פעם אחת בחיים שלי את אהבת חיי. אני לא יכול לעבור את זה שוב, לא איתה.
הכל רק לא אותה...
אני מתחיל לחשוב שהכל קורה לי רק בגלל שלחצתי על ההדק באותו היום. הכל בגלל שהרגתי ילדה קטנה, הגורל מתנקם בי וכל מי שמסבבי פשוט מת.
״תפסיק את זה!״ ג׳יין פלטה לעברי ויכולתי לשמוע כעס בקולה.
״אתה מאשים את עצמך, אני רואה! זאת לא אשמתך שהיא פשוט רצה לכביש! תתאפס על עצמך״ נאנחתי. אולי היא צודקת, אולי לא. אבל זה לא הזמן לחפש אשמים... אני יכול להאשים כל כך הרבה אנשים, את הנהג שנהג בצורה מטורפת, את פיטר שבגללו מההתחלה היינו שם, אותה שעשתה מעשה כזה טיפשי ובכלל ששכחה את הז׳קט המזדיין שלה, את אלוהים שנתן לדבר כזה לקרות ואפילו את עצמי שלא תפסתי לה ביד באותו הרגע ועצרתי אותה.
אני מניח שזה לא הזמן.
קמתי מהרצפה עליה ישבתי לפני רגע וג׳יין הביטה בי מלמטה בבלבול כשהיא מחבקת את ברכיה על הרצפה.
״הודעת לסבתא שלה?״ שאלתי מנער את בגדיי.
״לא, יש לה לב חלש. אני אחכה שאלכס תצא מזה״ היא מלמלה. הנהנתי בראשי.
״אני צריך אוויר, אם יש משהו חדש תודיעי לי״ אמרתי.
״בסדר״ פניתי אל כיוון הדלת ״ולוגן?״ היא סיננה לעברי וסובבתי את ראשי לאחור.
״כן?״
״תודה שהתקשרת אליי״ היא אמרה.
״את איש הקשר היחיד שזיהיתי באנשי הקשר שלה, אין לך מה להודות לי״ אמרתי ויצאתי החוצה אל חצר בית החולים.
התיישבתי על ספסל עץ והבטתי סביב, הכל צבעוני, פרחים בכל פינה ומתקני שעשועים לילדים במרכז. נאנחתי, עצמתי את עיניי והצמדתי את שתי כפות ידיי בבקשה.
״אלוהים, אני יודע שאני לא נוטה לפנות אלייך כל כך... זאת אומרת, בכלל. אבל אני יודע שאלכס מאמינה בחיים שאחרי המוות בגן עדן, במלאכים ובך. אז אם אתה באמת קיים, וגם המלאכים שסביבך, אם באמת יש כוח עליון שיכול לשמוע אותי כרגע... בבקשה, בבקשה, תשאיר אותה בחיים!! אני צריך אותה, תשאיר אותה בכל מחיר. אני לא יכול לחיות בלעדיה.
כבר לקחת לי אהבה אחת מהחיים שלי וחברים טובים כל כך! הלב שלי נקרע יותר מידי פעמים ואני לא יודע אם אני מסוגל לעוד קרע מהסוג הזה, והפעם... זה הקרע הכי גדול שאי פעם אחווה. בבקשה תפסיק את העונש הזה כי לא עובר יום שאני לא מתייסר שהרגתי את הילדה הקטנה. בבקשה, אלכס לא אשמה בכך אל תפגע בה ובמשפחה ובחברים שלה. הם אוהבים אותה מאוד... אני אוהב אותה מאוד. בבקשה אם אתה קיים ואתה יכול לשנות לה את המצב ולעזור תעשה את זה! אל תתעלם כמו שעשית עד עכשיו וכולם סביבי מתו... אני צריך אותה בחיים בבקשה רק שתחיה! בבקשה!״ שטף של דמעות שלא שלטתי עליו נזל מעיניי ושפשפתי אותן.
״נערי, אתה בסדר?״ פנה אליי איש מבוגר. אותו האיש שהודיעו לו על מוות של מישהי שהוא אהב ממש מקודם. הוא התיישב סמוך אליי בספסל ואני משכתי באפי וניגבתי את הדמעות, מנסה להשתלט עליהן.
״כן...״ מלמלתי לעברו מכחכך בגרוני.
״למה אתה בוכה?״ הוא שאל.
״אני...״ משכתי באפי פעם נוספת ״אני מפחד לאבד את אהבת חיי, שוב״ ניגבתי את לחיי מהרטיבות.
״אהבת חייך אה?״ הוא סינן לעברי בחיוך שבור ״ולמי דיברת?״
הוא שאל.
״אני מניח... שלאלוהים או משהו כזה״ מלמלתי כשציניות נשמעת בקולי.
״אתה לא מאמין באלוהים?״ הוא שאל בהתעניינות.
״איבדתי את האמון עם השנים, כשאיבדתי יותר מידי אנשים שקרובים אליי וראיתי את הזוועות שראיתי״
״כשאתה נוסע למלחמה אתה אמור לצפות להמון מוות״ הוא סינן. רגע, מה? איך לעזא...
״איך אתה יודע שאני בצבא?״ שאלתי בפליאה.
״הדסקית זיהוי שלך״ הוא הביט בשרשרת הדסקית שתלויה על צווארי.
YOU ARE READING
Take Me Anywhere
Romanceהיא- מסיימת תואר ספרות בקולג׳, חייה מתוכננים בקפידה, היא חכמה, רצינית, חרוצה, קרה, קפדנית, מתוכננת, עקשנית, דעתנית, עומדת על שלה, לא מחלקת חיוכים בחינם מכיוון שכבר נכוותה מהאהבה השורפת. הוא- חייל, קצין בצבא ומפקד חוליה לשעבר, שהשתחרר לחופשה ארוכה מ...
