Take Me Anywhere

Ep. 27 Top secret kind of mission.

נק׳ מבט אלכס:
״לוגן הכל בסדר?״ הבטתי בו מבעד לריסים שלי.
הוא היה נראה חיוור וכמעט חולה.
״כ-כן,כן״ הוא אמר ונשכב לאחור. אני כבר מכירה את הרגעים האלה. הרגעים בהם הוא מסתגר בתוך עצמו ותמונות מהמלחמה רצות במוחו. התיישבתי לידו והנחתי לידי לנוח על הברך שלו וללטף אותה.
״זה בסדר״ מלמלתי. פשוט הרגשתי את הצורך להבהיר לו שהכל בסדר עכשיו. הוא שלח אליי מבט עם חיוך אסיר תודה וליטף את גבי בעדינות.
החלטתי שזה לא הזמן להזכיר את כל העניין על פיטר, ובדיוק באותו הרגע שמעתי את הטלפון שלי מצלצל.
התקדמתי במהירות אל התיק שלי והתחלתי לחפור בו, מחפשת את המכשיר הרוטט.

״הלו?״ עניתי, מעיפה מבט בלוגן ששפשף את עיניו בעייפות.
״אלכס?״ נשמע קול צייצני ממאחורי הקו.
״כן..״ הגבתי, ממתינה להמשך מהאדם מאחורי הקו.
״הו בחייך, את לא מזהה אותי?! זאת אני! מלאני! קייט אמרה לי שאת בדרך לסבתא שלך, אז הנחתי שאת עוברת דרך טנסי. וחשבתי לעצמי שזו הזדמנות מושלמת להשלים פערים!״
ההתלהבות המוגזמת האופיינית למלאני נשמעה בקולה.

מלאני, אני וקייט, היינו מעין שלישיה בתיכון, כזאת שאי אפשר היה להפריד. שתיהן היו בקבוצת המעודדות. היינו החברות הכי טובות עד שבשנה האחרונה של התיכון, מלאני הייתה צריכה לחזור לטנסי והקשר איתה דעך עם הזמן.

״כן, אני מניחה שאני אהיה בטנסי עוד שבוע-שבועיים בערך״ מלמלתי.
״מצוין! ואל תדאגי! אבא שלי ישלם לכם על חדר במלון הסמוך. זה יהיה נהדר!״ היא קראה ויכולתי לשמוע את מחיאות הכפיים שלה דרך הקו. צחקקתי, אני יודעת שאבא שלה עשיר ושחדר במלון בשבילו זה כמו כוס קפה בסטארבקס בשבילי, אבל בכל זאת.
״לא, אני לא יכולה! זה יותר מידי... אנחנו נשלם״ אמרתי.
״אנחנו? את ומי?״ היא שאלה.
״אז קייט לא סיפרה לך את זה הא?! יצאתי לטיול עם עוד מישהו״ אמרתי , מביטה בלוגן בחצי חיוך שנראה שנלחם בלהישאר ער ולהקשיב לשיחה.
״וואו! אני חייבת עוד פרטים! אבל את תספרי לי הכל כשנתראה.. ואני אפגוש את המישהו הזה שלך״ דבריה של מלאני גרמו לסומק בלחיי.״בכל מקרה, אבא שלי ישלם על החדר וזה לא נתון לויכוח!״ היא קבעה.
״מל, לא! אני...״
״שששש! זה כבר נעשה! אין מה להתווכח! נתראה עוד שבוע-שבועיים!״ היא קראה בעליזות וניתקה את השיחה.
ואני נותרתי מצחקקת לעצמי.
״מי זה היה?״ שאל לוגן בעייפות.
״חברה שלי, מלאני. היא גרה בטנסי והיא שמעה על המסע ורצתה שאני אעבור דרכה״
״הו, נשמע טוב״ הוא מלמל בפיהוק.
״כן... ו... היא אמרה שהיא משלמת לי על חדר במלון ולא נתנה לי אפילו להתווכח איתה״
״מה?!״ לוגן פער את עיניו.
״כן...״ מלמלתי מניחה את הטלפון על השידה.
״אנחנו נשלם לה, אנחנו לא יכולים לתת לה לשלם עלינו״ הוא אמר וכיבה את האור. אני גיחכתי.
״בהצלחה בלשכנע אותה לתת לנו לשלם. השעה 5, אתה הולך לישון?״ התיישבתי על קצה המיטה.
״כן בגלל שמישהי הדאיגה אותי מקודם ולא הצלחתי לישון בגללה״ הוא מלמל לתוך הכרית וגרם לצחוק להיפלט מפי.
״אוקיי אז לך לישון... אני בנתיים אסתובב במלון״ ובעודי קמה ממקומי הרגשתי אחיזה חזקה ופתאומית בידי ומיד הפניתי את מבטי לפגוש בעיניים כחולות ששוב פעם גרמו לי להחסיר פעימה.
״אל תלכי״ הוא אמר ביציבות וגרם לצמרמורת לעלות במעלה גבי.
״ל-למה?״ אמרתי בלחש ומיד רעם חזק נשמע ברקע.
״אני פשוט...״ הוא הסיט את מבטו הצידה ומיד החזיר אותו לעיניי. הוא משך אותי קלות ורמז לי להתיישב במיטה. וכך עשיתי. הוא ליטף את פניי ושלח זרמים לכל נים בגופי.
״אני פשוט דואג כשאת לא כאן״ הוא אמר.
מצאתי את עצמי נושכת את שפתי התחתונה ואת עיניו עוקבות אחרי הפעולה הזאת, עיניו האפילו כשהן בוחנות את שפתיי במבט חושק.
״אני אשאר״ לחשתי.
הוא הנהן בראשו ולא הסיר את עיניו משפתיי. ״יופי״ הוא מלמל בשלווה ושוב נשמע רעם. הוא הרים את השמיכה ורמז לי במבטו להיכנס פנימה.
חלצתי את הכפכפים והשחלתי את רגליי אל מתחת לשמיכה, נשכבת לידו כשראשי על חזו והוא מלטף את גבי.
רגליי היו קפואות לעומת רגליו והוא כרך אותן סביבי.
״אני לא יכול להירדם כשאת לא לידי״ הוא פלט.
הרמתי את מבטי אליו בבלבול רק בכדי לפגוש במבטו הכחול בוהה בי.
״למה אתה מתכוון?״ סיננתי.
״איכשהו, אל תשאלי אותי איך... איכשהו אני מרגיש רגוע לידך... אני מרגיש שלם. ואני לא חולם את כל הדברים שעברתי שם...״
דבריו של לוגן נגעו לליבי, אני כנראה משפיעה עליו. המילים שלו גרמו לי להתכווץ מהתרגשות. אני לא מאמינה א-אני באמת משפיעה עליו.
נשקתי לשפתיו בעדינות וליטפתי את פניו היפות.