Take Me Anywhere

Ep.34 Home sweet Home

נק׳ מבט לוגן:
השבוע האחרון עבר מהר, מהר מידיי.
הכרתי את מלאני, חברתה של אלכס. מלאני היא כדור אנרגיה מהלך ופלרטטני. היינו לפני יומיים בהופעה של וואן דיירקשן, החיוך שהיה מרוח על פניה של אלכס בעוד שהיא ומלאני צועקות את מילות השירים יחד עם הלהקה, גרם לי לתהות, מה אם לא אזכה לראות אותו שוב? את החיוך שלה שאני כל כך מכור אליו? זאת בכל זאת הפעם הראשונה בחיי שאני מרגיש שיש לי בשביל מה להישאר...
אבל המחלוקות בראשי עוד מרובות, אני יודע שלא אוכל לשאת את הידיעה שאני כאן והם שם. נלחמים על חייהם. מגנים על המדינה שלהם, על החברים שלהם, על המשפחה שלהם. שגם הם משאירים את אהובותיהם מאחור ונוסעים למלחמה. הם החברים שלי, הם המשפחה שלי כבר זמן רב. זה יהיה כמו לנטוש את המשפחה שלי.
ושוב הצחוק המתגלגל של אלכס מתנגן בראשי, ואני נזכר במבט שלה, אמש, שדיברנו על הגג של בית המלון;
״עוד שבועיים וחצי״ היא מלמלה ודמעה זלגה מעיניה כשפניה מוארות באור ירח, העיניים שלה שוב חודרות מתחת לעור שלי כמו בכל פעם שהיא מישרת אליי מבט.
״בבקשה, תפסיקי. אני לא רוצה לחשוב על זה״ אמרתי בלחש, מנגב את דמעתה.
״קניתי לך משהו״ היא סיננה בחיוך מובך, מצחיק שגם באור העמום מהירח אני יכול לראות את סומק על לחייה.
״מ-מה?״ שאלתי מופתע. היא הושיטה לידיי דבר מה עטוף, דק בצורה של ריבוע. ״מה זה?״ שאלתי מופתע, עם חיוך שמאיים להתפרץ.
״אתה זוכר... שזרקתי לך מהחלון את הדיסק של הביטלס?״
זקפתי את גבתי בשאלה.
״ובכן- אז לא ידעתי מה המשמעות שלו בעיניך ... ועכשיו אני יודעת שאבא שלך הביא לך אותו אבל בחיי שאז לא ידעתי. אז הכנתי לך דיסק שלהם״ הבטתי בעיניה היפות, ששלחו אליי זרמים של אושר רק מלהביט בהן ולראות אותן מביטות אליי עם כל כך הרבה רגש. שפתיי נלחצו לשפתיה.
לקח לה שנייה להבין מה קורה והיא מיד פתחה את פיה, נותנת לי אישור להיכנס. והתנשקנו כל הלילה, שכבנו, צחקנו, דיברנו.
אך הבוקר היה נורא. מכיוון עכשיו שהשמש זורחת, והקסם של אמש מתפוגג לו באיטיות, המחשבות של מה שצריך ונכון לעשות קופצות למוחי ומתנגשות עם מה שאני רוצה לעשות.
מה אם... מה אם היא תמצא גבר אחר? ממש כמו שתמרה מצאה.
חרדה תקפה אותי, והמחשבה על כך גרמה לחלחלה בגופי.
״לוגן״ נשמע קולה של אלכס. ראשה נח על חזי כשאנחנו שוכבים במיטה.
״הממ?״ הממתי לעברה.
״הלב שלך, הוא פועם מהר יותר. אתה בסדר?״ היא שאלה.
״כ-כן. פשוט חשבתי... על דברים״ אמרתי.
״מחשבות של מלחמה?״ היא שאלה וציירה לה עיגולים עם אצבעותיה על הבטן שלי.
״מחשבות של אהבה״ מלמלתי והרגשתי את שפתיה נמתחות לחיוך על החזה שלי.
״אני מקווה מאוד שזה קשור אליי״ היא הרימה את עיניה בשעשוע, אך כשפגשה בעיניי המודאגות היא הרצינה מיד.
״לוגן, אתה יודע שאני אוהבת אותך״ היא ליטפה את פניי כשהיא מצמידה את גבותיה בדאגה. וכאילו קראה את מחשבותיי היא הדגישה ואמרה; ״רק אותך״.
הרמתי את גופה מעליי, מחבק את גבה החשוף. היא משעינה את ראשה בשקע צווארי ומנשקת נשיקה עדינה.
״אני אוהב אותך״ לחשתי כשאני עוצם את עיניי.
-
ארזנו את חפצינו, והכנסנו אותם לרכב.
נפרדנו לשלום ממלאני, והודינו לה על הכל. זה בהחלט היה שבוע אנרגטי במיוחד. הופעות, מסיבות, אפילו ביקרנו בגן חיות אבל כשאלכס ראתה את הפיל עושה את צרכיו היא קבעה שזה הסוף של הטיול וחזרנו למלון שאבא של מלאני השכיר בשבילנו.
נכנסתי לרכב, והנעתי אותו. ממתין לאלכס שתיכנס אחרי טקס הפרידה המלא בדמעות שלהן.
לבסוף היא נכנסה כשחיוך מרוח על פניה.
״אני מתרגשת״ היא מלמלה במחיאות כפיים חלשות.
״למה?״ שאלתי בגיחוך בעוד שאני יוצא מהחניה ויורד אל הכביש עם הרכב.
״למה? למה אתה מתכוון ב׳למה׳? אנחנו נוסעים לאלבמה! לפגוש את ננה שלי!״ היא קראה בהתרגשות. ואני משער שננה זאת סבתה, היא לא הפסיקה לדבר על זה כל השבוע למען האמת, היא תמיד הזכירה כמה היא מתרגשת לחזור לאלבמה ולראות סבתה.
״או, בגלל זה״ צחקקתי ״מחכה בקוצר רוח לפגוש את האישה שגידלה אותך״ אמרתי לחוץ מעט מהעובדה הזאת.
-
נק׳ מבט אלכס:
שעה נוספת של נסיעה חלפה לה ברוגע כשברדיו מתנגנים להם שירים של marnoon 5 , לוגן מתופף לו קלות על ההגה ומזמזם בעוד שאני שרה את המילים בצחקוק.
"She will be loved!!!"
קראתי בקולי קולות את מילות השיר ולוגן מגחך לו לאור התנהגותי השטותניקית, למעשה רוב השבוע עבר בהתנהגות כזאת, הרגשתי מעט ילדותית, קצת תלותית, וזה עזר לי לפרוק מעט מתחים לפחות לזמן מה.
השיר נגמר. והמחשבות על עזיבתו של לוגן שוב מתגנבות לראשי כמו בכל רגע של דממה.
״לוגן״ פניתי אליו.
״המ?״ הוא הימם לעברי ולא הסיט את מבטו מהכביש.
״מתי אנחנו צריכים לחזור לקולורדו? אתה יודע.. כדי שתתארגן ותיפרד מהמשפחה שלך..?״ שאלתי בזהירות.
״עוד שבוע״ הוא מלמל. ״אל תדאגי. אנחנו ננצל אותו״
ומשום מה, פעם ראשונה שמילותיו של לוגן לא באמת מרגיעות אותי. זה לא הרגיע אותי.
להפך, עצם העובדה שאנחנו צריכים לנצל אותו גרמה לאבן על ליבי להפוך לכבדה יותר.
ובכנות, אני לא יודעת כמה זמן אהיה מוכנה לשאת אותה.
וכשמחשבות רצות במוחי, עיניי נפתחו לרווחה ואושר הציף את ליבי כשחלפנו ליד השלט שלצד הכביש שעליו כתוב;
׳ברוכים הבאים לאלבמה׳
״הגענו מלאכית״ הוא מלמל בקולו העמוק.
״סוףסוף!״ אמרתי כשחיוך בלתי נשלט מציף את פניי.
אחרי עשר דקות נוספות, הגענו לאחוזה קטנה.
״ננה!״ צעקתי, מודיעה על בואי, כשפתחתי את דלת הרכב במהירות.
אני מבחינה ברוברט גוזם שיח בחצר האחוזה.
״רוברט!״ קראתי באושר למראה בעלה של סבתי. אני כל כך אוהבת אותו, בחיי! חיוך רחב שטף את פניו והוא פרש את ידיו מהר.
״אלכסיה! יקירה!״ הוא קרא ואני רצתי לזרועותיו וחיבקתי אותו חזק כשהוא השיב בחיבוק אבהי מוכר. רוברט הוא האדם שהכי קרוב ל׳אבא׳ שהיה לי מעולם.
״התגעגעתי אלייך!״ מלמלתי לתוך חזהו. בחיי שבמקום שהוא יתנמך עם הגיל, הוא נראה גבוה יותר מפעם לפעם.
״גם אני יקירה שלי!״ לפתע שמעתי כחכוך גרוני מאחוריי.
זה היה לוגן, שעמד שם נבוך וכחכך בגרונו להזכיר לי שהוא פה.
״הו סליחה! רוברט, זה לוגן. הוא... החבר שלי״ אמרתי.