Take Me Anywhere

Ep 25. The Mythological X

'אקס מיתולוגי'
אתם מכירים את המושג הזה?
כיצד אדם בחיינו הופך ל'אקס מיתולוגי'?
לא כל אחד זוכה לתואר הזה, לא כל בן זוג הופך לאקס המיתולוגי המפורסם.
לכזה שקשה לשכוח, ושתמיד זכור לנו בסוג של געגוע.
לפי ההגדרה המדויקת, הוא אפילו אדם שאנו מאוד רוצים, חושקים וכמהים אליו.
הוא חבר לשעבר, שהיה לנו קשר מיוחד איתו.
הוא אדם שלעולם לא נשכח, הוא אדם ששינה בנו משהו כשעזב או כשאנחנו עזבנו אותו.
הוא אדם שלקח משהו מאיתנו ברגע של פרידה.

משהו במהות שלנו לא נותר אותו הדבר, הוא השאיר חותם.

אז מה עושה אקס לכל כך מיתולוגי?
העובדה שהרגשות לעולם לא לגמרי ייעלמו.
--
״לולו את מייבשת אותי עם הידיים פתוחות לרווחה ככה, את מתכוונת להביא לי חיבוק?״ הוא אמר בחיוך ביישני שלא תאם למבט המשועשע בעיניו.
פסעתי צעד לעברו כמו זומבי, לא מחזירה חיבוק עם ידיי, אלא רק נעטפת על ידי זרועותיו כשידיי נפולות לצידי גופי.
העיניים שלי הביטו בנקודה אחת בחזו של פיטר ולא נעו.
גופי היה שם, אך המחשבות הרבות המתרוצצות במוחי גרמו לו להתאדות זמנית.
ידיו אספו אותי אליו לחיבוק.
סנטרי רפרף מעל כתפו בעוד אני מנסה לעכל את המתרחש.
״אספרסו כפול!״ נשמע בכרוז, ניערתי את ראשי יוצאת מהטראנס שהייתי בו וישרתי את מבטי אל פיטר במהירות.
״אני מצטערת, אני קצת בשוק״ מלמלתי בכנות ובחיוך מוזר, עדיין מרגישה קצת זומבית.

״כן... אני רואה״ הוא צחקק. ובעוד אני מעכלת שזה קול צחוקו של פיטר המתגנב לאוזניי, עיניי נדדו לכוס האספרסו המונחת על הבר וידי גררה אותה אליי בצורה רובוטית.
״מה אתה עושה כאן?״ שאלתי. חיוך קטן איים להזדחל לפניי ומיד לגמתי מהכוס.
״את מכירה את העסק של אבא שלי... אנחנו עוברים ממקום למקום, ועכשיו אנחנו לנים פה במלון לימים הקרובים... אבל מה את עושה פה? זה רחוק מקולורדו בייבי״ הוא אמר.
מבטינו התרחבו כשהבחנו בכינוי החיבה ׳בייבי׳ שנפלט מפיו של פיטר באופן טבעי. הוא היה נראה המום בעצמו, אבל החלטתי להחליק את זה כדי לא להפוך את המצב ליותר ממביך.
״כ-כן. אני יצאתי לטיול.. זאת אומרת, למסע. עם..... ידיד. אנחנו מטיילים בכל מיני מקומות״ אמרתי ושוב לגמתי מכוס הקפה.
רגע, אני הרגע קראתי ללוגן ידיד? וכשחושבים על זה...מה לוגן באמת?
״הו, זה נהדר. אז... את עדיין גרה עם קייט?״
״כן... אתה יודע, לתקופת הלימודים״ אמרתי.
״את.. את רוצה לשבת? נדבר?״ הוא שאל, מצביע לעבר מקום פנוי בחצי חיוך יפייפה, עיניים גדולות וחומות מביטות שמביטות ישר לעיניי. עיניים שלא חשבתי מעולם שישובו להביט בי, עיניים שהזכירו לי את אותם רגעים בהם הוא הביט בי בקרות, הפנה את גבו ויצא מהדלת. שהזכירו לי את הרגע שבו הוא עזב אותי בשבילה. אך גם הזכיר את הרגע בו הוא נישק אותי ברכות ולחש מילים יפות לאוזניי.
הנהנתי בראשי בביישנות, חיוך רחב ומרוצה נמרח על פניו של פיטר.
הוא ניגש אל הכסא והרחיק אותו מהשולחן עבורי, ואני חייכתי כאות לתודה והתיישבתי בעוד הוא מתיישב מולי.