1

4.6K 96 14
                                    

״קצת קשה לה אז תהיו רגועים איתה״האחות בעלת השיער האדום אמרה
״שמעת מה היא אמרה קים?״ אחי הגדול שון שאל מחייך מעצבן אותי בכוונה
״סתום את הפה שלך שון״ אמרתי
״תרגעו כבר! גם פה אתם רבים ?״ אבא אמר מעוצבן
שון צחק וחיבק אותי ואני חייכתי,
ניכנסנו לחדר בשקט מסתכלים עליה,היא חולה ועייניה הצהובות כדבש (שירשתי ממנה) היו עייפות כשהיא הסתכלה עלינו היא חייכה כאילו הכל בסדר והיא לא שוכבת גוססת למוות
״גרמי,אתה יכול להיתקרב?״ אמא שאלה
אבא צעד עליה וישב על הכיסא ליד מיטתה
היא לחשה לו כמה מילים באוזן ונישקה אותו
אבא היה עם פוקר פייס,וזה מובן מאליו
לאבד את אישתך זה לא קל מן הסתם.
הוא לחש לה משהו וחזר לעמוד לצדנו
״שון,בוא בני״ אמא אמרה בקול צרוד
שון צעד עליה חושש
הוא ישב כמו אבא על הכיסא שהיה ליידה
היא לחשה לו כמה מילים והחזיקה בידו הכי חזק שהיא יכולה אחרי המילים שהיא אמרה הוא נישק את ידה והיא ניגבה את הדמעות שלו.
וחזר לעמוד ליידי,מה שאומר שאני הבאה בתור.
התקדמתי מנסה לא להביט בה ,מה שהיה קשה
ישבתי על הכיסא משפילה את מבטי
״בתי,תסתכלי עלי״ אמא אמרה מנסה להגיע אלי וכשהיא גנחה בכאבי נבהלתי והתקרבתי עליה הכי קרוב שאפשר ,היא ליטפה את הלחי שלי וחייכה.
״אני רוצה שתהייה עם אחיך , תהיו ביחד לא משנה מה קימברלי את יודעת שאבא שלך מזדקן ואתם צריכים להישאר ביחד לא משנה מה הבנת?״ היא אמרה לוחשת ומשתעלת.
״כן אמא״ אמרתי מחייכת עליה
״ואל תשכחי שאת חלק ממשפחת ווקר,תשמעי לאביך אם הןא מדבר על עסקים ותעזרי אם צריך את מחוייבת לזה קימברלי״ היא אמרה
״אני לא מחוייבת לשום דבר״ הרמתי את קולי עליה והיא הרימה גבה.
״נו אמא אני לא מחוייבת,זה רק הגברים במשפחה,אני לא רוצה להיכנס לעולם הזה״ אמרתי
״נכון אבל במשפחת ווקר לא משפילים את האישה,מכבדים אותה יודעים שמקומה הוא לא מתחת לגבר,יש לנו כבוד וירשנו אותו,תשמרי עליו״ היא אמרה בקשיחות כמו שהיא הייתה תמיד.
״ואל תשכחי דבר אחד...״ היא אמרה רצינית
נאנחתי מקשיבה לה
״אני אוהבת אותך״ היא אמרה
והדמעות צרבו בעייני ואיימו ליפול
חייכתי ,אני לא רוצה שהיא תזכור אותי כילדה מפןנקת שבוכה,טוב ילדה,אני בסך הכל בת 14 אני לא ילדה , בכלל לא,לגדול מהר זה חלק מהמשפחה.
״אני אוהבת אותך גם אמא״ בכיתי .
אבא ושון התקדמו ועמדו מאחורי בזמן שהאחות נכנסה עם מגש.
״אוקי ארין הגיע הזמן״ היא אמרה
״אני לא...״ אבא שלי התחיל לגמגם
״זה בסדר אדון ווקר,זה קשה אבל אני מציעה שתתחיל להיפרד ״ היא אמרה עומדת בצד השני של המיטה של אמא איפה שהאינפוזיה
״זה שאני למעלה זה לא אומר שאני לא איתכם,ילדים אל תעשו לאבא שטויות אתם יודעים כמה קשה לו״ אמא אמרה גורמת לי ולשון לגחח
״תהיו שם בישבילו ותבינו אותו,ותמיד תהיו ביחד,גרמי,אני מבקשת,לא אני מתחננת! תהיה מאושר,אל תעצור את עצמך בבקשה״ אמא שלי אמרה  אבא שלי הסתכל עליה במבט קשה
״אף אישה בעולם המזדיין הזה לא יכולה להחליף אותך ארין! איך את מעזה בכלל להגיד דבר כזה?״ אבא שלי הרים את קולו
״אני לא רוצה שתיהיה בודד יקירי מגיע לך להמשיך לחיות״ אמא שלי אמרה בעצב בזמן שאחי החזיק את ידי ואני השפלתי מבט נותנת לדמעות לזרום.
״הלב שלי שייך לך תמיד״ אבא שלי אומר עם קול רועד,אבא בן אדם אכזר אבל כשזה מגיע לאמא שלי הוא פתאום מתרכך גם אלינו הוא נוקשה אבל אליה הוא כאילו מפחד שהיא תשבר אם הוא יגע בה
״הלב שלך מספיק גדול בשביל להכיל עוד אישה אחת בחיים שלך״ אמא שלי אמרה
״אל תדברי שטויות ארין,את מכירה אותי״ אבא שלי אמר,הוא צודק
אמא שלי הושיטה את ידה עליו והוא נישק את ידה והרכין את ראשו אוחז בידה לחיים ולמעשה גם למוות.
״אני הולכת להזריק לאינפוזיה את החומר ואמא שלכם הולכת לישון עכשיו אבל היא עדיין יכולה לשמוע אותכם בסדר?״ האחות אמרה מסתכלת עלי ועל שון.
וכך היא עשתה
אמא שלי התנשפה בכבדות ועצמה את עייניה
אבא שלי שתק אבל לא הרים את ראשו
הסתכלתי על שון והוא הסתכל עלי.
שנינו קמנו לאמא לחשנו שאנחנו אוהבים אותה נתנו לה נשיקה אחרונה ויצאנו מהחדר נותנים לאבא את הזמן שלו
אני ושון ישבנו על הריצפה בזמן שאני שמתי את ראשי על הכתף שלו והתחלתי לבכות.
״מה נעשה עכשיו?״ שאלתי משכת באפי
״אני אשמור עליך קים״ שון אמר ברכות
״אתה יודע שאתה תעבור לכס במקום אבא,ישלך עוד כמה שנים אבל אתה באימונים אני אהיה לבד״ אמרתי
״ישלך את
אדריאנה ואותי,הכל בסדר קים אל תדאגי״
״למה היא חייבת ללכת?!״ שאלתי שאלה רטורית,או שבעצם לא?
״אלוהים לוקח את כי טובים לא?״ שון אמר בקול מחוספס
גיחחתי בעצב עוצמת את העיינים שלי ובוכה.
אני שונאת את העולם הזה
אני שונאת את המחלה הסתןמה הזאת סרטן שאין תרופה !
אני שונאת את אמא שמשאירה אותי לבד
אני שונאת את אבא שהוא עסוק רק בעסקים
אני שונאת את שון בידיעה שאני יודעת שהוא יעזוב אוצי
אני שונאת את כולם !
אבל זה לא ישנה את זה,גם אם אני אעצום את עייני ואדמיין את החיים שאני רוצה
זה סתם עוד פנטזיה מפגרת
אני פשוט צריכה להישאר מרוכזת במה שאמא אמרה
ואני צריכה להיות מורכזת במשפחתי
שון ניגב את הדמעות שלי שלא הפסיקו לזלוג וחיבק אוצי את החיבוק שהייתי צריכה
״אני אדאג לך אחות קטנה,כל עוד אני חי אף אחד לא יגע בך לרעה״ הוא אמר מנשק את המצח שלי חיבק חזק ולא משחרר
למרות הדמעות שהיו על פני והמשיכו
חייכתי חיוך קטן בגלל אחי
למרות הכל ישלי מזל
וככה ישבנו, 2 ילדים אחת בת 14 ואחד בן 16, יושבים על הריצפה מול הדלת של החדר ששם אימם לאט לאט מאבדת את הנשימות שלה ודופק ליבה יורד,או במילים פשוטות,לאט מתה.
פשוט ישבנו,וחיכינו,פשוט חיכינו למשהו שכנראה יגיע,לא ידענו למה בדיוק חיכינו כי זה לקח שעות , אבל השקט שרר וחדר לעצמות שלנו,אני ושון היינו כאחד פחדנו ממה שהיה ופחדנו ממה שיבוא,אחרי מה שניראה כמו שעות , הדלת של החדר של אמא נפתחה ואבא יצא מתוכה,הוא לא אמר כלום,הבעה שהייתה על פניו הייתה ריקה כמעט בלתי מוסברת
הוא עמד והסתכל עלינו כמה שניות ואני כבר ידעתי את התשובה , היא נפטרה,
הסתכלתי על שון והוא הסתכל עליו
ומאותו רגע ידענו שחיינו השתנו .

Love & Crime ❤️⚔️Where stories live. Discover now