טאהיונג ישב במכונית שלו וראה את ג'ונגקוק עובר מולו עם אופניים ישנות, זאת הייתה הפעם הראשונה שהוא ראה אותו מאז המפגש שלהם אתמול במסעדה, הם סיכמו לבסוף שג'ונגקוק יוכיח לו שהוא יודע את כול מה שהוא אמר שהוא יודע ואז אם טאהיונג יסכים הם יתחילו באימונים שלהם. את האמת, זה לא כל כך שינה לטאהיונג אם ג'ונגקוק יודע את מה שהוא אמר או לא, מצידו הוא העדיף שלא, הוא לא בדיוק רצה להתאמן, לשבת ולשחק בפלאפון היה ניראה לו הרבה יותר קורץ.
טאהיונג היה משועמם, לא היה לו שום דבר לעשות בבית שלו וממש לא התחשק לו לעשות שיעורי בית. הוא הסתכל על ג'ונגקוק שעכשיו יצא משער בית הספר ורעיון עלה בראשו והוא התחיל לנסוע אחרי ג'ונגקוק. זה לא ניקרא לעקוב אחריו, זה פשוט.... בירור דברים.
הוא רצה לדעת מה הוא עושה אחריי הלימודים, איפה הוא גר, איפה הוא מסתובב, אם הוא עובד בעבודה זמנית, הוא רצה לברר על ג'ונגקוק הכול. הם הגיעו לשכונה שקטה כשג'ונגקוק עצר את האופניים שלו, הסתובב והסתכל עליו בפנים כועסות, טאהיונג נירתע אחורה בבהלה קלה, אז ג'ונגקוק שם לב שהוא נוסע אחריו? טאהיונג הרגיע את עצמו בנשימה עמוקה ונופף לשני לשלום, ג'ונגקוק נעמד ליד החלון שלו וטאהיונג מיהר לפתוח אותו "למה אתה נוסע אחריי?" שאל ג'ונגקוק בכעס בקול המעט צרוד שלו, זה חירפן את טאהיונג שהילד הזה לא דיבר מילה בבית הספר וגם בשאר הזמן הוא היה דיי שקט, הוא רצה שהוא יסתכל על הילדים שמציקים לו במבט כזה ולא עליו. אם ג'ונגקוק היה מסתכל עליהם במבט הזה בטוח שהם היו רועדים מפחד ומפסיקים להציק לו, המבט שלו היה כל כך.... טאהיונג חיפש את המילה המתאימה, כל כך דורש ציות. כן, זה מה שהמבט הזה הביעה, הוא חזר להסתכל עליו אבל הפריע לו שעוד פעם יש כובע של קפוצון שמסתיר את הפנים של הילד הכועס שמולו, הוא שלח יד וג'ונגקוק נירתע קצת, הוא התעלם מזה והוריד את הכובע "אני רק רציתי לראות איפה המאמן שלי גר" הוא אמר בחיוך והסתכל על הפנים הזועפות של ג'ונגקוק בחיוך, ג'ונגקוק הסתכל עליו עוד כמה שניות ואז הוא הסתובב והמשיך ללכת עד שנעצר ליד שער גדול שהיה קבוע בחומה גבוהה ופתח אותו, טאהיונג מיהר להחנות את המכונית ולהיכנס אחריי ג'ונגקוק שכבר התעסק עם מנעול דלת הבית.
טאהיונג הסתכל מסביב, זה היה בית בן שתי קומות מוקף בחצר מוזנחת, "אתה מתכוון להיכנס?" הוא שמע את ג'ונגקוק שואל והוא מיהר להיכנס אחריו בסקרנות לתוך הבית, הדבר הראשון שעלה לו בראש היה:
'הבית הזה גורם לי להרגיש פאקינג עצוב'
ג'ונגקוק מיהר אל הסלון ופתח את תריסים גדולים שנראה היה ששנים לא פתחו אותם, אור שטף את הסלון והמקום כבר לא ניראה כל כך אפרורי, אבל עדיין, הרגשת הבדידות נשארה באוויר, טאהיונג הסתכל מסביב, הוא עמד במסדרון קטן, מקום ממנו הוא יכל להשקיף על כול הקומה הראשונה, בצד אחד היה מטבח גדול עם ערימת כלים בכיור וקופסת ראמיון ריקה על השולחן עם כמה בקבוקי מים ריקים זרוקים על הרצפה, אבל הדבר שהכי הדהים אותו היה הסלון, זה היה סלון ממש גדול, בעצם חוץ מהמטבח ועוד חדר שהוא שיער שהיה השירותים, הסלון היה כל מה שהיה בקומה הראשונה.
הוא היה מלא בחלונות גדולים מהתקרה וכמעט עד הרצפה, ספה גדולה וישנה עמדה בצד ומאחוריה היה ארון זכוכית מלא בתמונות ומדליות, הוא רצה להתקרב אליו, לראות טוב יותר אבל הוא עצר את עצמו, הוא לא יהיה חסר נימוס. במרכז החדר, המקום שהיה הכי מואר בקרניי השמש הבהירות היה תלוי שק אגרוף... "פה אני מתאמן" אמר ג'ונגקוק ועשה תנועה נבוכה, המקום הזה גרם לטאהיונג לרצות להתאמן, משהו שהוא מעולם לא היה חושב שהוא יחשוב, "טוב, אז תראה לי" הוא אמר והלך והתיישב על הספה, "בסדר, אתה רוצה לראות הדגמה למה שאני יכול לעשות?" הוא שאל והנהן לעצמו, וליפניי שטאהיונג הספיק להגיד משהו ג'ונגקוק הוריד את הקפוצון שלו, נישאר עם גופיה רחבה, 'הולי שיט' לחש טאהיונג מביט בגוף של הילד שמולו, "אז אני מתחיל" הוא שמע אותו אומר שנייה ליפניי שהתחיל להדגים לו, טאהיונג מצא את עצמו בוהה בו כמעט בהערצה. הוא היה... הוא היה עם שרירים ו... טוב, הוא ראה חלק מקעקוע מציץ אז זה אומר שהוא גם מקועקע, זה כזה סקסי! ג'ונגקוק סיים את ההדגמה שלו וטאהיונג נעמד "אתה מושלם!" הוא קרה בהתרגשות "אתה הפאקינג המאמן המושלם" ג'ונגקוק היה סמוק, "אז סגרנו? אתה המאמן הפרטי שלי?" הוא שאל והושיט את ידו ללחיצה, ג'ונגקוק היסס לשבריר שניה ולחץ את ידו, טאהיונג התאפק לא לקפוץ במקום מרוב התרגשות, "אז נתחיל מחר אחריי הלימודים?" הוא לא בדיוק שאל, הוא יותר קבע, "יש לך משהו לאכול? אני רעב" הוא אמר וידע שזה היה חסר נימוס לגמרי אבל הוא צריך להכיר אותו עוד והדרך הכי טובה היא ארוכה משותפת.
טאהיונג הסתכל על ג'ונגקוק שפתח ארון והוציא כמה חבילות ראמיון, זה היה הדבר היחיד שהוא ראה בארון, איין לו שום אוכל אחר? הוא הסתכל עליו בזמן שהוא הכין את הראמיון, "יש לך אחים?" הוא שאל וג'ונגקוק עשה לא עם הראש, טאהיונג לא ידע מה עוד לשאול בלי להישמע חצוף אז הוא שתק ואכל את הראמיון שג'ונגקוק הגיש לו בשקט.
***
ג
'ונגקוק סגר את התריסים בשנייה שטאהיונג יצא מהבית, הוא לא אהב שהם היו פתוחים, ככה הוא ראה את הגינה המוזנחת שלהם וזה גרם לו להרגיש רע. הוא שם לב למבט הסקרן על הפנים של טאהיונג וזה הפחיד אותו. הוא לא רצה שטאהיונג יתקרב אליו. הוא לא רצה שאף אחד יתקרב אליו, הוא עלה במדרגות לקומה השנייה, אל החדר שלו וצנח על המיטה, הוא חייב את הכסף שנמצא אצל טאהיונג, הוא יהיה חייב להיזהר ליד הבחור הסקרן הזה אחרת הוא יגלה דברים שג'ונגקוק היה מעדיף שלא ידברו עליהם שוב לעולם.
רק לי זה ניראה שטאהיונג החליט להפוך לסוג של סטוקר ולעקוב אחריי גונגקוק? ומה הם הדברים האלו שקוקי מעדיף להסתיר?
YOU ARE READING
Demones
Fanfictionג'ונגקוק סובל מבריונות בבית הספר שלו, אבא שלו בכלא והחיים שלו בכללי דיי מסובכים, התלמיד החדש שמגיע מחליט לשחרר אותו מהשדים שלו, הזכרונות מהעבר מסרבים לעזוב. אבל ג'ונגקוק לא רוצה להפתח לאנשים אחרים, הוא רוצה להישאר לבד כדי לא להפוך למישהו שפוגע באחרי...
