טאהיונג קם, מושך אחריו את ג'ונגקוק שהיה ניראה נורא,
"אנחנו הולכים." הוא אמר ומשך עוד את ג'ונגקוק להעמידה, ג'ונגקוק לא התנגד, החמש שעות האחרונות סחטו ממנו כול טיפת כוח, בחוץ היה כבר שעת אחר הצהריים המאוחרת, טאהיונג לא ידע מה להגיד לג'ונגקוק, הוא היה מופתע שג'ונגקוק סיפר לו את כל זה ועוד את המחשבות והרגשות שלו, הוא לא היה בטוח בשום דבר שהוא יגיד אבל בדבר אחד הוא היה בטוח, זה לא יהיה רעיון טוב שג'ונגקוק ישאר לבד בבית המדכא שלו, המקום שמזכיר לו כל יום מחדש את מה שהוא עבר, הוא צריך לצאת החוצה, ללכת עם אנשים למקומות שמחים, לא להיות מסוגר בבית ולהרגיש אומלל.
טאהיונג ווידא שג'ונגקוק ניכנס למכונית שלו וחגר את עצמו ורק אז הוא התחיל לנסוע,
"לאן אנחנו נוסעים?" שאל ג'ונגקוק לאחר כמה דקות של שקט,
"ההורים שלי נסעו לשבוע אופנה בצרפת אז רק אחי הגדול בבית, אני מקווה שהוא לא הזמין את החברה שלו" טאהיונג העיף מבט בג'ונגקוק שניסה להתנגד חלושות
"אני לא חושב שזה רעיון טוב טאהיונג, פשוט תחזיר אותי הביתה" אבל טאהיונג לא הקשיב לו,
"אתה תהיה אצלי לבינתיים." הוא אמר בהחלטיות
"זה לא מגיע לי שתתייחס אליי ככה, אני אדם רע, אתה הקשבת לכל מה שספרתי לך?" ג'ונגקוק שאל בעייפות
"אני שמעתי כל מילה ומילה קוקי, אני חושב שכדי שתנוח עכשיו," טאהיונג אמר, מרגיש כאב לשמוע מילים כאלו מהילד האהוב שיושב לידו,
"בסדר." מלמל ג'ונגקוק בתבוסה והניח את הראש על החלון, מביט בעיר בהבעה עצובה, טאהיונג רצה לשלוח יד וללטף לו את הראש, אבל הוא פחד לעשות את זה במצב הרגשי שג'ונגקוק היה בו, אז הוא פשוט התרכז בכביש החלק מגשם שלפניו וניסה לחשוב אייך הוא יגרום לג'ונגקוק להבין שהוא עדיין אוהב אותו.
"קוקי, תתעורר, הגענו," טאהיונג ניער קלות את כתפו של ג'ונגקוק שפתח מיד את עיניו,
"הגענו?" הוא שאל וטאהיונג זז הצידה בשביל לתת לו לצאת, הוא נעל את המכונית וכיוון את ג'ונגקוק לכיוון המעלית, "אתה באמת גר בקומה ארבעים?" שאל ג'ונגקוק קצת מופתע כשראה את כפתור הקומה עליו לחץ טאהיונג,
"כן, ואתה יודע איזה מעצבן זה לעמוד במעלית לבד עד שהיא מגיעה לקומה שלי? לפחות אתה נימצא איתי פה" אמר טאהיונג וחייך אליו חיוך גדול, ג'ונגקוק הרגיש מתוסכל, הוא סיפר לו את הכל, למה הוא לא עוזב אותו? הוא סיפר לו את זה בשביל שישאיר אותו לבד אבל טאהיונג לא עזב אותו.
למה הוא לא עוזב אותו?
יש פה משהוא שהוא מפספס?
"אני לא חושב שאתה אדם רע קוקי, אני חושב שאתה מאשים את עצמך בדברים לא נכונים, זה שאתה מרגיש רע על מה שעשית מוכיח עד כמה הלב שלך טוב" טאהיונג אמר, כאילו קורא את מחשבותיו, נעמד מולו, ג'ונגקוק ניצמד לקיר המעלית בזמן שטאהיונג תפס את ידיו הקרות, "אתה בן אדם טוב קוקי, אתה פשוט לא מאמין בעצמך" ג'ונגקוק הביט בטאהיונג בעיניים מלאות דמעות, הוא פשוט לא שלט בהם היום. "בבקשה אל תבכה יותר, בבקשה אל תרגיש ככה יותר" ביקש טאהיונג וג'ונגקוק השפיל מבט
"אני לא יכול להבטיח," הוא לחש, מתחמק מהמבט של טאהיונג, ג'ונגקוק שמע את האנחה השקטה של הגדול ממנו ושתק, המעלית מפתחה בדינג שקט והם יצאו, הוא הרגיש הרבה יותר שהם לא היו ככה, צמודים אחד לשני במקום קטן.
"שלוווום," טאהיונג חצי צעק בשניה שהם נכנסו לבית, הוא חלץ את הנעליים שלו ובעט אותם הצידה בניגוד לג'ונגקוק שהניח אותם במקום באטיות,
"אתה לא צריך לצעוק, שומעים אותך." קרא מישהו מתוך הבית ואחריי שניות ספורות ג'ונגקוק ראה בחור יוצא מהסלון, הוא היה ניראה כמו טאהיונג, רק גבוה ובוגר יותר. "ההורים טסו הצהריים, הם לא הבינו איפה אתה. אני מאמין שהלכת לבלות עם.. הו! זה אתה?" הוא הצביע על ג'ונגקוק שעמד מבויש מאחוריי טאהיונג, רק עכשיו הוא שם לב שהוא עם הפיג'מה שלו.
"היונג, ג'ונגקוק. ג'ונגקוק תכיר, זה אחי הגדול, הוא יכול להיות מביך לפעמים, בעיקר כשהוא עם החברה שלו והוא מנסה להיראות מגניב," הציג טאהיונג במהירות,
"אתה לא צריך להציג אותו, טאהיונג, אתה מדבר עליו כל כך הרבה שאני יודע בדיוק מה אתה..." ג'ונגקוק לא ידע מה האח של טאהיונג רצה להמשיך להגיד כי טאהיונג קפץ עליו וחסם לו את הפה,
"היונג, פשוט תהיה בשקט." ג'ונגקוק הרגיש רגש קטן של קינאה חולף בו, הוא מעולם לא היה במערכת יחסים כזאת קרובה עם מישהו, האדם שהיה הכי קרוב לזה היה לי ביון, אבל הוא מעולם לא חזר. ג'ונגקוק דחק את המחשבות האלו הצדה, והסתכל על האח של טאהיונג, העיניים שלו נצצו בשעשוע כשהוא הסתכל עליו ועל טאהיונג, דבר שגרם לו להרגיש עוד יותר לא בנוח.
"בסדר, אני לא אגיד כלום, אני הולך לנא- רי, קבענו להיפגש והיא מחכה לי" הוא נופף להם לשלום בגיחוך,
"אבל היונג, זה עוד מעט לילה" הלך אחריו טאהיונג וג'ונגקוק גלגל עיניים,
"בגלל זה אני הולך עכשיו ילד, חוץ מזה, גם אתה העברת את הלילה עם מישהו.." הוא יצא מהבית, לקח לטאהיונג כמה שניות להבין מה הוא אמר ואז הוא רץ אחריו אל המעלית
"היונג! זה לא מה שאתה חושב. אנחנו לא עשינו כלום, אנחנו.." דלתות המעלית נסגרו בזמן שאחיו של טאהיונג צוחק בקול, טאהיונג חזר מובך אל הבית, סוגר מאחוריו את הדלת. "אמרתי לך שהוא מביך" הוא אמר.
טאה מחליט לקחת את קוקי לבית שלו, מה יקרה עכשיו?🙊😂
YOU ARE READING
Demones
Fanfictionג'ונגקוק סובל מבריונות בבית הספר שלו, אבא שלו בכלא והחיים שלו בכללי דיי מסובכים, התלמיד החדש שמגיע מחליט לשחרר אותו מהשדים שלו, הזכרונות מהעבר מסרבים לעזוב. אבל ג'ונגקוק לא רוצה להפתח לאנשים אחרים, הוא רוצה להישאר לבד כדי לא להפוך למישהו שפוגע באחרי...
