Demones

פרק 12

עבר הרבה זמן מאז ג'ונגקוק היה כל כך לא מרוכז בלימודים, זה היה השיעור השלישי והוא היה מלא במחשבות, ולא. הם לא היו על טאהיונג, האמירות שלו, העובדה שהם ישנו ביחד או זה שהוא בהה בו היום מגג בית הספר. הוא גם לא חשב מה הייתה הסיבה של ג'ימין לא להציק לו או להגיד משהו מרושע אפילו שהוא עבר ממש מולו בקפטריה, בזמן שהוא לא היה עסוק במחשבה על התאריך של היום ובמה שהוא מביע הוא תהה לעצמו אם ג'ימין קצת התאפס על עצמו בגלל מה שקרה אתמול בקניון או שזה בגלל משהו אחר, או יותר נכון להגיד מישהו אחר. בקפטריה היה ניראה שג'ימין והחברים מתעלמים בהפגנתיות מטאהיונג שישב ליד הוסוק ועשה את עצמו כלא מבחין בהם, אבל את  ג'ונגקוק המחשבות הפשוטות והטיפשיות האלו לא הטרידו לאורך זמן, הייתה מחשבה אחת בראש שלו

-היום זה היום-
והוא היה תקוע בשיעור היסטוריה, זה לא שהוא הולך לדקלם בזמן הקרוב את כל רשימת המלכים ששלטו איי פעם בהיסטוריה של קוריאה. אז הוא פשוט קם, לקח את התיק שלו ויצא מהכיתה, המורה שהייתה עסוקה בלרשום את שושלת המלוכה על הלוח אפילו לא שמה לב אליו.
אף אחד לא שם לב אליו.
הוא יכול להיעלם ולאף אחד לא יהיה אכפת ממנו, אף אחד לא ישים לב.
הוא רצה לצאת מבית הספר שהרגיש לו תמיד קר, מהמקום שג'ימין היה תזכורת כואבת בשבילו עד כמה החיים שלו דפוקים.
ג'ונגקוק טיפס על החומה בחצר האחורית במקום שאף אחד לא ראה אותו וקפץ מעבר לה, אל הצד השני, זאת לא הייתה הפעם הראשונה שהוא עשה את זה, אבל הוא בהחלט העדיף להיות ילד טוב ולא לעבור על הכללים של בית הספר. הוא כיתף את התיק והתחיל ללכת, הוא לא הגיע עם אופניים היום ואין עליו הרבה כסף, אבל זה לא שינה בשבילו הרבה, יש לו דרך ארוכה ללכת אבל הוא צריך את זה. את הזמן שלו לבד. את הזמן הזה שהוא יכול לחשוב על משמעות התאריך של היום.

***

ג'ונגקוק ישב על גבעה ריקה שהייתה בדיוק מול חומות בית הסוהר הגדול.
בית הסוהר בו אבא שלו נימצא.
הוא ישב ובהה בחומות הגבוהות ובגדרות הטייל הסבוכות שהיו בקצה שלהם, הוא ישב בדיוק באותו מקום שהוא ישב שנה שעברה. ובדיוק כמו באותו זמן אותם מחשבות רצו במוחו, מחשבות על עוד שנה שעברה שאבא שלו נימצא בפנים, עוד שנה שהוא סובל מכאב בלב וצלקות שלא מחלימות, מחשבות שמסרבות לעזוב.
זה כבר שלוש שנים עכשיו.
שלוש שנים שאבא שלו בפנים והוא מפחד, מפחד להיכנס ולבקר אותו, מפחד להגיד לו שלום, מפחד לפגוש אותו מבעד לזכוכית חסינת כדורים עם שומר שעומד מאחוריו, הוא פשוט פחד. 
אז הוא יושב כאן ושותה פחית בירה מרה כמו ההרגשה שהוא הרגיש כל התקופה האחרונה. בזמנים כמו עכשיו הוא היה נידהם עד כמה פחדן הוא נהיה. הוא לא רצה להיכנס לשם, להיפגש עם אבא שלו ולגרום לדברים להיות גרועים יותר, הוא לא סמך על עצמו, מתאים לו להגיד משהו מטומטם ולאכזב את אבא שלו עוד יותר, הוא העדיף להשאיר את החיים שלו כמו עכשיו, למרות שהוא היה שמח לחיות שוב עם אמא שלו...
המחשבה עליה גרמה ללב שלו להתכווץ ולדמעות לעלות בעיניו, שלוש שנים, הוא זכר את היום הזה בבהירות, את השוטרים שלקחו את אבא שלו אזוק מהבית, את המבט על הפנים של אמא שלו, את ההרגשה שהוא הרגיש אז בפעם הראשונה- את הפחד. אז זה היה נראה לו מוזר הרגש הזה, היום הוא חבר טוב שלו.
הוא נהפך לפחדן.
"מצטער" הוא לחש ושתה את הטיפות הבירה האחרונות שנשארו בפחית, הוא היה צריך להיכנס, אבל כמו כול הפעמים האחרות הוא נישאר בחוץ, מסתכל מרחוק. ואז הוא קם והתחיל ללכת חזרה אל הבית שלו, המקום שפעם הוא גר עם המשפחה שלו, המשפחה המפורקת שלו. רק הוא נישאר שם, כולם עזבו, והוא עדיין חיי עם המחשבה הילדותית הזאת שאולי יום אחד הם יחזרו וידפקו על הדלת בחיוך וכל השנים האחרונות יעלמו כאילו מעולם לא קרו. היה כבר חשוך  שהוא צעד במעלה הרחוב שלו ורוח קרירה של תחילת החורף נשבה, ג'ונגקוק הידק את הקפוצון הגדול שהוא לבש ומיהר אל הבית שלו, להפתעתו האור דלק בכול הבית, הוא פתח את הדלת בחשש כשהמחשבה היחידה שהשתוללה בראשו הייתה היא חזרה? אמא שלו תמיד הדליקה את כול האורות בזמן שהיא הייתה בבית, הוא התקדם אל המטבח בשקט ומצא את טאהיונג מולו 

"אוו רק עכשיו חזרת? דאגתי לך. שכחת שקבענו להיפגש אחרי הלימודים? איפה היית כל כך הרבה זמן? למה אתה כל כך קפוא? אכלת משהו היום? את הצריך לשמור על עצמ..." ג'ונגקוק משך את ידיו בפראות מידיו של טאהיונג, 

"למה אתה פה? למה אתה שואל כל כך הרבה שאלות? אייך נכנסת לפה? לא. אל תענה. צא מפה. צא לי מהבית" הוא השתיק את טאהיונג המופתע ודחף אותו לכיוון הדלת, 

"מה קרה לך ג'ונגקוק?" שאל הגדול ממנו אבל הוא לא קיבל תשובה, רק דלת שנטרקה לו מול הפנים.

ג'ונגקוק הרגיש רע עם עצמו, אבל הוא היה צריך להיות לבד ביום הזה, הוא לא רצה ליראות או לדבר עם אף אחד. וזה כלל גם את הילד העשיר והמעצבן הזה.
ג'ונגקוק ניכנס אל המטבח וראה בלאגן שלם סביבו, אבל ביין כול הכלים המלוכלכים, קליפות הירקות ואריזות פתוחות היה על הגז סיר מבעבע שהריח נהדר, ג'ונגקוק התקרב אליו באטיות, טאהיונג הכין את זה בשבילו? טאהיונג הכין ארוכה בשבילו?
נהדר ג'ונגקוק, אכזבת עוד אדם. הוא רצה לגרום לך להרגיש טוב יותר אבל אתה יכול להוסיף אותו לרשימה הבלתי נגמרת שלך על האנשים שפגעת בהם, 

"אני לא אבכה" הוא לחש לעצמו, "אני לא אבכה" אבל ההרגשה המרירה והכאב בתוכו היו חזקים מידיי והדמעות פשוט פרצו החוצה בלי רשות.

קוקיייי, זה היה בדיוק התאריך שאסרו את אבא שלו והוא מרגיש כול כך עצוב😥😥

היי אנשים, סורי שלא העלתי פרק כבר כמה ימים, זה היה בגלל שהייתי ממש עמוסה (ניקיונות פסח..😒😒)
יש לי שאלה אתם מעדיפים שאני יעשה ימים קבועים או שאני יעלה מתיי שיש לי זמן??