ג'ונגקוק הרגיש הרגשה חמימה, הוא לא רצה לקום אבל השעון המעורר שלו צלצל מזכיר לו שעוד יום הגיע, עוד יום שהוא צריך ליראות ג'ימין ולהדחיק את הכאב שלו,
"תכבה כבר את הדבר החופר הזה" הוא שמע מישהו ממלמל לידו בקול ישנוני, הוא פתח את עיניו בבהלה וראה את טאהיונג שוכב לידו, הוא שכב ממש קרוב אליו.
יותר מידיי קרוב אליו.
יד אחת של טאהיונג הייתה סביב המותניים שלו, הוא מיהר לזוז אחורה כמעט נופל מעבר למיטה לרצפה, טאהיונג התעורר,
"בוקר טוב קוקי" הוא אמר בקול צרוד שגרם לבטן שלו להתהפך,
"למה אתה פה?" הוא שאל מבוהל הוא זכר שטאהיונג הציע שהוא יקפיץ אותו לבית אבל מה קרה מאז? הוא לא זכר כלום,
"מתברר שהייתי נורא עייף אחריי שהייתי צריך לרוץ אחרייך ברחביי הקניון אתמול ואחר כך גם להרים אותך במדרגות... אני לא שרירי כמוך" קרץ טאהיונג
"אתה הרמתה אותי?" ג'ונגקוק הרגיש אייך הוא מתחיל להסמיק, הם בקושי מכירים שבוע וכבר הבחור הזה נרדם לידו במיטה? זה לא קצת סוטה?!
"אנחנו צריכים לקום לבית הספר" הוא אמר ומיהר לצאת מהמיטה לוקח את התלבושת שלו מערימת הבגדים שאיכשהו הגיע לכיסא שלו ונכנס למקלחת, הוא לא התכוון להתלבש ליד הבחור הזה. הדבר המוזר הוא, שלמרות שהוא בקושי מכיר את טאהיונג הוא מרגיש בנוח לדבר לידו דבר שהוא לא עשה כמעט ב.. שלוש שנים האחרונות, למרות שטאהיונג מקלל הרבה והוא עשיר שאוהב להשוויץ, הוא חשב שזה באמת היה חמוד שהוא חיבק אותו אתמול... אבל קצת מביך, הוא היה מעדיף שאף אחד לא היה רואה אותו במצב הזה. ג'ונגקוק עצר באמצע סגירת הכפתורים של החולצה,
"טאהיונג!" הוא קרא ורץ אל החדר, טאהיונג עדיין שכב על המיטה שלו עם עיניים עצומות, "אייך פתחת את הדלת של הבית??" הוא שאל במהירות
"אה.. זה?" שאל טאהיונג באדישות מעצבנת "אני הוצאתי את המפתח מהכיס שלך" ג'ונגקוק לא ידע מה לעשות עם עצמו ממבוכה טאהיונג במילים אחרות נגע לו בתחת, "ואני חייב להגיד שהישבן שלך מאוד... חטוב" טאהיונג פתח עיין אחת ולכסן אליו מבט ג'ונגקוק הרגיש אייך אודם שוטף את הפנים שלו, "אתה בכוונה משאיר את הכפתורים פתוחים?" המשיך טאהיונג וג'ונגקוק מיהר לסגור אותם,
"יש לי עוד תלבושת בארון, תמדוד אם היא טובה לך" הוא אמר ומיהר לצאת מהחדר סמוק כולו. מה ניסגר עם טאהיונג הזה?
"טאהיונג אתה פאקינג מטומטם" אמר טאהיונג לעצמו בשנייה שג'ונגקוק סגר אחריו את הדלת, "לעזאזל, לא הייתי צריך להגיד את זה" הוא קם מהמיטה ופתח את הארון שג'ונגקוק הצביע עליו, 'הוא יחשוב שאני סוטה' הוא היה בטוח בזה. הוא באמת לא התכוון להגיד את זה, זה פשוט נפלט לו בלי מחשבה. זאת אומרת, לא בלי מחשבה כי הוא באמת חשב על זה אבל... הוא לא התכוון שהשני ידע שזה מה שהוא חשב. הוא מצא את התלבושת ולבש אותה, כשהוא סיים הוא מיהר לרדת למטה, מוצא את ג'ונגקוק עומד, מעביר משקל מרגל אל רגל, "המכונית שלי בחוץ, בוא נצא" אמר טאהיונג והסתכל מסביב, הוא חשב שאולי עכשיו הוא יגלה אם יש עוד אדם שגר בבית הזה ביחד עם ג'ונגקוק אבל לא היה ניראה שיש עוד מישהו.
"תחכה לי פה בסוף הלימודים, אני אבוא אלייך" הוא הודיע שנייה ליפניי שג'ונגקוק שחזר להיות שקט בצורה מתסכלת יצא מהמכונית,
"אני צריך להתאמן אתך" הוא חייך אליו חיוך רחב, ג'ונגקוק גלגל עיניים וסידר את התיק גב שלו, טאהיונג הלביש את משקפיי השמש שלו ויצא גם, מסתכל בחיוך אחריי ג'ונגקוק שהלך לכיוון מבנה בית הספר.
"אתה בוהה" הוסוק הופיע משום מקום וקפץ על טאהיונג,
"אתם הגעתם ביחד? טאהיונג אתה מסתיר ממני משהו?" הוא שאל ועשה פרצוף ממזרי "הוסוק אתה הורס את הסטייל שלי" הוא צחק,
"וזאת לא התלבושת שלך" המשיך הוסוק והתחיל לדגדג את טאהיונג "אני לא מפסיק עד שאתה לא מספר לי הכול."
הם ישנו ביחד ולהוסוק יש חשדות😏😏
YOU ARE READING
Demones
Fanfictionג'ונגקוק סובל מבריונות בבית הספר שלו, אבא שלו בכלא והחיים שלו בכללי דיי מסובכים, התלמיד החדש שמגיע מחליט לשחרר אותו מהשדים שלו, הזכרונות מהעבר מסרבים לעזוב. אבל ג'ונגקוק לא רוצה להפתח לאנשים אחרים, הוא רוצה להישאר לבד כדי לא להפוך למישהו שפוגע באחרי...
