Demones

פרק 2

ג'ונגקוק מיהר אל הכיתה, הוא לא רצה שהמורה יצעק עליו שהוא מאחר ולתת לתלמידים בכיתה שלו עוד סיבה לצחוק עליו, הוא ניכנס לכיתה, מתעלם מהמבטים של כולם, הוא שנא אותם. הוא שנא את כל הילדים האלו. המורה נכנס בשניה שהוא התיישב בכיסא שלו, המקום האחרון בטור הצדדי ליד החלון. זה היה שיעור אנגלית והוא באמת לא הבין למה הוא צריך ללמוד שפה חדשה שגם בשפה שלו הוא בקושי משתמש, באמת היה נחמד לעזוב את הארץ הזאת ולטוס למקום מרוחק, מקום בו הוא לא ירגיש כל כך רע עם עצמו. מישהו דפק על השולחן שלו בקול, מעיר אותו מהרהוריו בבהלה,
"תתרכז." צעק המורה שלו, "ותפתח את הספר שלך בעמוד הנכון!" ג'ונגקוק מיהר להעביר דף בספר המהוהה שלו, המורה אמר משהו באנגלית, כנראה עד כמה הוא תלמיד גרוע שלא מבין כלום והמשיך הלאה, הילדים מסביב גיחכו, והוא משך את כובע הקפוצון שלו נמוך יותר. הוא מסכים עם המורה, הוא בזבוז זמן, הוא לא שווה כלום, אבל חוץ מהעבודה הזמנית שלו ומה... בית שלו, איין לו לאן ללכת. הצלצול שהיה ניראה כאילו לעולם לא יגיע נישמע, וג'ונגקוק מיהר לקום וללכת ללוקרים כדי לקחת את הספר לשיעור הבא.
בית
הוא חשב בזמן שנדחק ביין התלמידים, בית, רוב האנשים הרגילים שחושבים על המילה הזאת רואים מקום חמים עם אנשים או צוחקים או כועסים, מקום שהם יכולים לחזור אליו ולדעת שזה המקום אליו הם שייכים, המשפחה שלהם.

בית? משפחה? הוא לא רואה שום דבר מול העיניים שלו כשהוא חושב על המילה הזאת. בזמן שהוא עבר לשיעור הבא הוא ראה את התלמיד החדש עומד ומדבר עם ג'ימין והחבורה שלו, היה ניראה שהם מסתדרים ממש טוב ביחד, מה שאומר שיהיה לו עוד יריב להיזהר ממנו בקרוב. אייך הוא אמר שקוראים לו? טאהיונג? אדם צריך להכיר את שמות היריבים שלו, ככה אבא שלו תמיד אמר. הוא ניסה לא להתבלט, מתפלל שג'ימין והחבורה שלו לא ישימו לב אליו, הספיק לו מהם הבוקר. כנראה שהם היו עסוקים מידיי בתלמיד החדש כי הם אפילו לא העיפו לכיוונו מבט. הוא חייך לעצמו חצי חיוך, 'אני פתטי', הוא חשב לעצמו, 'הגעתי למצב שאני שמח שלא שמים לב אליי'. הוא ניכנס אל כיתת מעבדה וישר הניח את הראש על השולחן, השיעור הזה מושלם בשביל השלמת שעות שינה.

היום הסתיים, אבל ג'ונגקוק לא הלך הביתה, הוא הלך אל האולם ספורט, נכנס בשקט והתיישב בפינה הקבוע שלו,
"הנה הפריק עוד פעם הגיע," הוא שמע את אחד התלמידים אומר אבל הוא התעלם ממנו, הוא נישען על הקיר שמאחוריו ובחן את התלמיד בעל השער האדום שהתקרב אליו בכעס, "אתה לא מבין? תסתלק מפה" הוא המשיך "קים דוק, תעזוב אותו" אמר המאמן החדש, הבחור הכועס נתן בו עוד מבט שהיה אמור להפחיד אותו וחזר לשק האיגרוף שלו, אחריי כמה דקות כולם התחלו באימון שלהם, ג'ונגקוק בחן את התנועות שלהם בלהיטות, הוא רצה לדעת הכול, הוא רצה לעמוד לידם ולהתאמן ביחד איתם, לעמוד מול שק איגרוף ולתת אגרופים מהירים בזמן שמישהו אומר לו שהוא מתאמן היטב, אבל הוא עצר את עצמו, הוא לא יכול ללכת ולהתאמן איתם, הוא לא יכול להצטרף אל האימונים שלהם. הוא בחן את נאמג'ון שעבר ביין התלמידים ונתן להם הוראות ותיקן את הטעויות שלהם, או החמיא להם על עבודה טובה, נאמג'ון מאמן טוב, אבל זה לא משנה כלום בשבילו, רק גורם לזה שהשעה שהוא היה במקום הזה לעבור מהר יותר.
ושוב פעם רק הוא ונאמג'ון נשארו אחרונים, הוא קם והתכוון לצאת
"אני מוכן ללמד אותך" עצר אותו הקול של נאמג'ון, ג'ונגקוק הסתובב, "אני מוכן ללמד אותך להגן על עצמך" הקול של נאמג'ון היה בטוח יותר, ג'ונגקוק גילגל עיניים והתחיל ללכת לכיוון היציאה, "חשבתי שאתה רוצה ללמוד..." נאמג'ון השיג אותו, "אני רוצה להתחבר אלייך" המשפט הזה גרם לג'ונגקוק לעצור בבת אחת ולהרים עיניים כועסות למאמן הצעיר שמולו,
"אתה לא באמת רוצה להתחבר אליי, אתה רק כמו כול האנשים מסביב, אתה רוצה להרגיע את המצפון שלך ולהראות שאתה עושה משהו למען הילד הפריק המסכן. נכון? אתה מרגיש רע בקשר לאייך שמתנהגים אליי? תתעסק בעניינים שלך ואל תתערב בדברים שלא קשורים אלייך..." הוא הבין שהוא צועק והוא השתתק מיד. נאמג'ון הסתכל עליו המום, אף אחד לא שמע אותו מדבר כל כך הרבה, היו אנשים שבכלל לא שמעו אותו, ג'ונגקוק היה מודע לשמוע שהסתובבה שהוא לא יכול לדבר אבל זה לא היה אכפת לו.
"זה היה חתיכת נאום" הם שמעו קול מגחך מקצה האולם, שתיהם הסתובבו אחורה, 'למה הוא נימצא פה?' חשב ג'ונגקוק לעצמו מסתכל על טאהיונג שעמד מול אחד משקיי האיגרוף מחייך אליהם חיוך גדול ואז נתן אגרוף לשק, ג'ונגקוק מצא את עצמו מחייך כשטאהיונג טפס את היד שלו בכאב פולט קללות, גם כן הילדים העשירים האלו, בכלום הם לא מועילים. חוץ מלעשות בעיות, אפילו לתת אגרוף מסכן אחד הם לא יודעים לעשות כמו שצריך. הוא גיגל עניים וניצל את ההזדמנות שנאמג'ון לא מסתכל עליו ומיהר לצאת.

מי מסכימה עם קוקי שילדים עשירים כמו טאה לא מועילים בכלום???