ג'ימין כבר הפסיק לספור את הפעמים בהם הוא עבר מול הבית של ג'ונגקוק, כל פעם שהוא היה חושב עליו הוא היה קם, עוזב הכול ויוצא לבית שלו. אבל הוא מעולם לא העז להיכנס ולעבור בדלת המוכרת, לפגוש אותו, מצחיק, היה ניראה שדווקא ג'ונגקוק הוא זה שאמור לפחד ממנו לאור ההתנהגות שלו בבית הספר, אבל זה לא היה נכון, ג'ימין הרגיש שהוא זה שהכי ניפגע.
שום דבר לא היה שונה משאר הימים, הוא באמת לא ידע שדווקא היום יהיה היום שבו הוא יתגבר על עצמו וידפוק על הדלת שהוא כל כך רצה לפתוח, אבל משהו דחף אותו והוא מצא את עצמו עומד מול הילד הקטן שהסתכל עליו באחד מהמבטים שהוא כל כך שנא,
"מה אתה עושה פה ג'ימין?" הוא שאל, וג'ימין הרגיש אייך הלב שלו מעקצץ, הוא רצה באופן נואש כמעט שג'ונגקוק יקרא לו באחד מהשמות המטופשים שהוא היה קורא לו פעם,
"עבר הרבה זמן מאז שהייתי פה, אני יכול להיכנס?" הוא שאל
"למה? אני חושב שאנחנו יכולים להשאיר את המערכת יחסים בייננו כמו שהיא, אני באמת צריך להודות לך שהפסקתה להציק לי" כל מילה ומילה הגדילה את הפצע הגדול ששכן בלב שלו, הוא לא שמע את הקול של ג'ונגקוק כל כך הרבה זמן,
הוא ממש רצה לשמוע אותו.
אבל המילים האלו גרמו לו להצטער,
"אנחנו צריכים לדבר על הכול, אתה לא יכול להתייחס אליי ככה" הקול שלו יצא סדוק, בדיוק כמו שהוא הרגיש.
סדוק
מלא שברים
"אה לא? אני התעלמתי ממך במשך שלוש השנים האחרונות. מה לדעתך יגרום לי לשנות את דעתי? זה שדפקת על הדלת שלי? זה שהתעללת בי ואז הפסקת?" הג'ונגקוק שאמר את המילים האלו לא היה הג'ונגקוק שג'ימין הכיר,
"בבקשה אל תסגור את הדלת, אל תדחוף אותי ממך, אתה יודע שמה שעשית היה הדבר הנכון" הוא התחנן ודמעות עלו בעיניו, "אתה הייתה צריך לעשות את זה, לא היה אף אדם אחר.." הוא המשיך והעיניים של ג'ונגקוק נראו שחורות יותר ויותר מרגע לרגע,
"תלך מפה" הוא לחש "לך מפה" ג'ימין הסתכל עליו בפנים מלאות כאב "לך מפה" צרח ג'ונגקוק ומישהו הופיע מאחוריו,
"מה קורה פה?"ג'ימין ראה מולו את טאהיונג, הוא לא הספיק לחשוב למה לעזאזל טאהיונג נמצא בשעה כזאת של הבוקר עם ג'ונגקוק כשהאחרון דחף גם את טאהיונג אל מחוץ לבית,
"גם אתה, לך מפה, תיעלמו, אל תחזרו" טאהיונג הסתכל על ג'ונגקוק בהבעה מופתעת, הוא צעד קדימה, מנסה להתקרב אליו, אבל ג'ימין משך אותו אחורה, הוא הכיר את התקפות הזעם של ג'ונגקוק שטרק את הדלת בפניהם, אחריי שנייה הם שמעו רעש מחריד של חפצים נשברים,
"מה אתה פאקינג חושב שאתה עושה?" צעק טאהיונג על ג'ימין, "מה אמרתה לו? מי אתה לעזאזל שאתה מעז לבא לבית שלו?"ג'ימין הסתכל בעצב על הבית שקולות זריקת החפצים עדיין נשמעו מתוכו
"אמרתי את הדבר שהוא היה צריך לשמוע ליפניי שלוש שנים" הוא החזיר את המבט אל טאהיונג "אני מאמין שהוא קורא לי האקס שלו."
גימין האקס של קוקי😱😱😱
וקוקי חוטף התקפת עצבים אחריי שהם מדברים ומעיף גם את טאה מהבית שלו, למה הוא מתנהג ככה??😥😥
סורי שזה פרק קצר. ותודה לכולכם על התגובות❤-❤
והפרק מוקדש לטליה2222 😂
YOU ARE READING
Demones
Фанфикג'ונגקוק סובל מבריונות בבית הספר שלו, אבא שלו בכלא והחיים שלו בכללי דיי מסובכים, התלמיד החדש שמגיע מחליט לשחרר אותו מהשדים שלו, הזכרונות מהעבר מסרבים לעזוב. אבל ג'ונגקוק לא רוצה להפתח לאנשים אחרים, הוא רוצה להישאר לבד כדי לא להפוך למישהו שפוגע באחרי...
