ג'ונגקוק נקש על דלת הבית הפרטי בביטחון ואחרי כמה שניות ג'ימין פתח לו אותה, ג'ימין היה נראה לחוץ וג'ונגקוק מיהר לחבק אותו וללחוש לו באוזן,
"היי יפה שלי" זה לא הרגיע את ג'ימין ,
"זה עדיין לא מאוחר, אתה לא חייב להיכנס אתה יכול ללכת ואני אגיד להם שלא הרגשת טו.." ג'ונגקוק קטע אותו בנשיקה מהירה,
"אתה יותר לחוץ ממני ג'ימין, זאת בסך הכל ארוחת ערב עם ההורים שלך..." ההורים של ג'ימין ביקשו להיפגש איתו אז הם יפגשו, הוא לא טיפוס שאוהב לברוח מהחובות שלו
"ג'ימין למה אתם נשארים בחוץ? בואו תכנסו" קראה אישה עם סינר מטבח מקושקש, ג'ימין עשה פרצוף ולקח את היד של ג'ונגקוק מוביל אותו לתוך הבית. זאת הייתה הפעם הראשונה שלו שהוא ניכנס לבית של ג'ימין, תמיד ג'ימין היה מי שבא אליו. ג'ונגקוק ראה שעל הקירות תלויות הרבה תמונות של אדם בסביבות גיל החמישים עם מדליות שונות, הוא הבין שזה אבא של ג'ימין שזכה בכל מיני אותות הצטיינות על כך שהוא לכד פושעים 'פושעים כמו אבא שלך' עלתה מחשבה בראשו אבל הוא מיהר להדחיק אותה, לא נותן לפחד להציף אותו.
כשהם נכנסו לסלון המואר ג'ונגקוק ראה את אבא של ג'ימין מולו, הוא שחרר את היד שלו מהאחיזה החזקה של ג'ימין ומיהר להציג את עצמו, אבא של ג'ימין הסתכל עליו בעין בוחנת
"אז אתה האדם שהבן שלי אוהב" הוא אמר בסוף "אתה ניראה בסדר, לא נאה אבל בסדר" ג'ונגקוק התאפק לא להגיד שהוא נראה הרבה יותר מסתם 'בסדר' אבל הוא רק חייך
"קדימה בואו נשב לאכול לפני שהאוכל יתקרר"התערבה אמא של ג'ימין שנכנסה לחדר עם סיר מעלה אדים.
"אז עברתם לפה לפני חצי שנה?"שאל אבא של ג'ימין וג'ונגקוק מיהר לבלוע את האוכל שהיה לו בפה
"כן" הוא הרגיש שהארוחה הזאת יותר חקירה מאשר ארוחה משפחתית. הוא לא ידע איך זה במשפחות אחרות כי אצלם רוב השיחות בשולחן היו על נשקים, בחורות שלא בדיוק עניינו אותו וקרבות. אבל השאלות האלו כבר התחילו לעייף אותו.
"למה אמרת שעברתם?" המשיך אבא של ג'ימין לשאול
"בגלל העבודה של אבא שלי" ג'ונגקוק הרגיש איך ג'ימין לוחץ לו בכוח את היד מתחת לשולחן
"במה אבא שלך עובד?" ג'ונגקוק שם לב שהיד של ג'ימין רועדת בזמן שהוא מזג לעצמו כוס מים ושתה במהירות, הוא ליטף לו את הרגל כדי להרגיע אותו,
"נד"לן" זה לא היה שקר. זאת היתה עבודת הכיסוי של אבא שלו.
"באמת?" היה נראה כאילו אבא של ג'ימין קצת מתרשם "איך קוראים לו?"פה ג'ונגקוק טיפה, ממש קצת נלחץ. הוא אמר את השם של אבא שלו בהססנות וראה איך המצח של אבא של ג'ימין מתכווץ במחשבה
"ובמה אמא שלך עובדת?אתה מעולם לא סיפרת לי" התערב ג'ימין בלחץ, מנסה לנווט את השיחה לאפיק בטוח יותר,
"היא מעצבת גינות נוי" ענה ג'ונגקוק בחיוך ואמא של ג'ימין פלטה המהום מרוצה ומילאה את הצלחת החצי מלאה שלו, אף אחד לא ידע שגם אמא שלו הייתה שותפה לפשיעות של אבא שלו, היא הייתה אחראית על איסוף מידע ומה יותר טוב מלעבוד בעיצוב גינות נוי לנשים עשירות ורכלניות?
"זה מוזר.." מלמל אבא של ג'ימין "מה שאתה אומר דומה מאוד למשהו בעבודה שלי, לפני כמה חודשים עבר לשכונה שלנו גנגסטר בכיסוי של סוחר נד"לן אני זוכר אותו בגלל השוני שלו, הוא היה נשוי למעצבת גנים ושמעתי שיש לו בן, אבל אני לא זוכר איך קוראים לאותו פושע..." ג'ימין התחיל להשתעל וג'ונגקוק הרגיש איך כל הדם זורם לו מהפנים, אבא של ג'ימין הסתכל על שניהם ולאט לאט הגיעה ההבנה לפנים שלו."אתה הבן שלו!" הוא קרא בתדהמה, קם מהכיסא ומצביע על ג'ונגקוק כאילו הוא רואה אותו פעם ראשונה
"מותק אתה מפחיד את הילדים, תחזור בבקשה לשבת במקום ותן להם לאכול" קולה של אמא של ג'ימין היה מלא בעדינות אבל גם בנוקשות, אבא של ג'ימין השתתק וחזר לשבת בפרצוף חמוץ.
אז זה לא עזר לגונגקוק ובסוף ההורים של גימין גילו את מה שאבא שלו עושה😐
YOU ARE READING
Demones
Fanfictionג'ונגקוק סובל מבריונות בבית הספר שלו, אבא שלו בכלא והחיים שלו בכללי דיי מסובכים, התלמיד החדש שמגיע מחליט לשחרר אותו מהשדים שלו, הזכרונות מהעבר מסרבים לעזוב. אבל ג'ונגקוק לא רוצה להפתח לאנשים אחרים, הוא רוצה להישאר לבד כדי לא להפוך למישהו שפוגע באחרי...
