כשטאהיונג נכנס לכיתה ג'ימין הסתכל עליו במבט כועס,
"אנחנו צריכים לדבר" הוא אמר
"כבר אמרת את זה אתמול" חייך אליו טאהיונג בחזרה, ג'ימין הידק את שפתיו בכעס וסימן לו לצאת החוצה, ג'ין ושוגה הסתכלו עליהם במבט מוזר כשהם עברו לידם בדרכם החוצה, אולי הם לא ידעו למה ג'ימין מתנהג ככה פתאום.
הם עלו לגג, ג'ימין סגר את דלת חדר המדרגות מאחוריהם,
"למה אתה מסתובב עם ג'ונגקוק?" הוא שאל בתוקפנות,
"למה זה אכפת לך?" החזיר טאהיונג "אם כבר, אני צריך לדעת למה בפאקינג שנייה שהגעתם, אתה והאישה ההיא קוקי התנהג ככה" הוא שילב את ידיו וחיכה לתשובה,
"התנהג אייך?" שאל ג'ימין והוא כבר לא היה ניראה כל כך כועס כמו מקודם,
"הוא רץ כמו מטורף אם לא ראית ואז הוא ישב ובכה כאילו אמרו לו שהוא עומד למות וכשהוא ראה אותך.." הוא תקע אצבע בתוך החזה של ג'ימין גורם לו לצעוד אחורה "הוא נעצר ולא רצה להסתכל עלייך... אז קדימה תגיד לי למי זה קשור? אלייך או לאישה שהייתה איתך?" ג'ימין היה חיוור,
"אל תתערב בדברים שלא קשורים אלייך" הוא אמר, מנסה להישמע סמכותי אבל נכשל,
"אבל זה קשור אליי" צחק טאהיונג, הוא רצה להשיג את המטרה הראשונה שלו עכשיו והיה ניראה שזה הזמן המתאים, ג'ימין ניראה כל כך לא בטוח בעצמו. "ג'ונגקוק עובד אצלי, אני לא ייתן לאף בן אדם מזויין לפגוע בו, אם אתה לא מאמין לי אתה יכול לשאול אותו.... אם הוא ירצה לדבר אתך" הוא שתק שנייה, נותן לג'ימין להבין את מה שהוא אמר ואז הוא המשיך "אז כדי שתפסיק עם כל השטויות שלך. אל תתנהג אליו כאילו הוא חרא" הוא באמת כעס עליו,
"אני לא חושב שהוא חרא" התעצבן ג'ימין, "אתה בסך הכול תלמיד חדש שהגיע ליפניי שבוע, אתה חושב שאתה מכיר אותו? אתה לא יודע עליו כלום, אבל אתה יודע מה? בסדר. אני יקבל את מה שאתה אומר, אני לא מתעסק יותר עם ג'ונגקוק הזה, ניראה שהגיע זמן שהוא מנסה להתחבא מאחורי הגב של אנשים אחרים, תישאר לידו ואולי תבין על מה שאני מדבר" הוא אמר ועבר את טאהיונג, דוחף אותו קלות בכתף.
טאהיונג נישאר לבד על הגג, הוא לא הבין את מה שג'ימין אמר, הוא ניסה להבין את מה שקרה אתמול ואת השיחה שלהם עכשיו אבל כל מה שהוא קיבל היה כאב ראש ומחשבות מבולבלות שברובם נגעו אל האישה שהייתה אמא של ג'ימין. הוא נאנח ונעמד ליד המעקה מסתכל על החצר הגדולה, הוא לא הבין את התלמידים האחרים, אף אחד לא רואה את המבט הרדוף והכואב בעיניים של ג'ונגקוק? אף אחד לא רואה עד כמה הוא מרגיש בודד? אף אחד לא מבין שההתנהגות של ג'ימין והחברים המעצבנים שלו מגוחכת? אף אחד לא מבין עד כמה ג'ונגקוק מיוחד? רק הוא חושב שאם יתנו לקוקי הזדמנות הוא יראה לכולם את החיוך היפה שלו?
הוסוק סיפר לו שפעם אחת הוא ראה את ג'ונגקוק מחייך וזה היה בגלל פעילות מטופשת שהייתה להם על זיכרונות הכי טובים, הוא אמר שהחיוך של ג'ונגקוק היה לשבריר שנייה ושאחר כך הוא נעלם ועל הפנים שלו חזרה ההבעה הקבוע שלו, הוסוק אמר שהוא רצה שג'ונגקוק יחייך שוב, אבל ג'ונגקוק אף פעם לא נתן לו להתקרב אליו, טאהיונג הרגיש בהחלט מיוחד מכך שג'ונגקוק דיבר איתו.
הוא ישאר בבית ספר הזה, ליד קוקי ויגרום לבכי הזה שהוא שמע אתמול להיעלם, הוא יגרש את השדים שמפחידים את הילד המקועקע והשרירי שיבב אתמול מתוך שיינה. הילד המפוחד שלו.
טאהיונג גרם לזה שגימין סוף סוף יפסיק להציק לקוקי.
ו... הוא החליט ליגרום לקוקי להרגיש טוב יותר❤
YOU ARE READING
Demones
Fanfictionג'ונגקוק סובל מבריונות בבית הספר שלו, אבא שלו בכלא והחיים שלו בכללי דיי מסובכים, התלמיד החדש שמגיע מחליט לשחרר אותו מהשדים שלו, הזכרונות מהעבר מסרבים לעזוב. אבל ג'ונגקוק לא רוצה להפתח לאנשים אחרים, הוא רוצה להישאר לבד כדי לא להפוך למישהו שפוגע באחרי...
