ג'ונגקוק התעורר וגילה שטאהיונג כבר לא היה בחדר, הוא לא ידע מה להרגיש לגבי מה שהיה אתמול, אבל בדבר אחד הוא היה בטוח, הוא לא מצטער על זה.
"בוקר טוב" טאהיונג נכנס לחדר עם שער רטוב ומגבת קטנה ביד,
"בוקר טוב טאה" חייך ג'ונגקוק
"אתה רוצה גם להתקלח?" שאל טאהיונג והיה נראה נבוך פתאום,
"כן אני אשמח, אבל לפניי זה, בוא הנה" הוא ביקש וטאהיונג התקרב אליו, מסמיק מעט, "שב" הוא אמר וטאהיונג התיישב מבולבל על הרצפה, הוא לקח את המגבת מהיד שלו והתחיל לייבש לו את השער "קר בחוץ, אתה יכול לחלות אם לא תייבש את השער שלך" הוא הסביר. הם ישבו ככה כמה שניות בשקט עד שטאהיונג אמר
"קוקי, אתה סומך עליי?" ג'ונגקוק עצר מלייבש את השיער וטאהיונג הסתובב להסתכל עליו
"לא תמיד" ג'ונגקוק ענה בכנות וטאהיונג גלגל עיניים,
"זה לא משנה, יש מקום שאני רוצה שנלך אליו" טאהיונג היה נראה רציני,
"אז אחריי שתתקלח ותבחר לעצמך בגדים נלך, טוב?" הוא היה נראה כל כך רציני שג'ונגקוק צחק ונתן לו נשיקה קטנה,
"בסדר, אבל לאן?" טאהיונג חייך אליו חיוך גדול
"זה סוד" הוא משך את המילים ועשה פרצוף חמוד,
"בסדר, רק תתן לי לסיים לייבש לך את השער" הוא באמת לא רצה שטאהיונג יהיה חולה בגלל זה.
"מה?! קוקי, ככה אתה שומר אותי?" צעק פתאום טאהיונג וג'ונגקוק שם לב שהפלאפון שלו בידיו, "אני משנה את זה, אתה לא יכול לשמור אותי ככה." הוא קבע ובלי לשאול את ג'ונגקוק הוא לחץ על המקשים,
"בזמן שאתה תתעסק בפלאפון שלי, שאני אומר לך מראש, איין בו שום דבר מעניין, אני אלך להתקלח" אמר ג'ונגקוק בתבוסה אחריי שטאהיונג התחמק ממנו ביחד עם הפלאפון שלו בפעם הרביעית.
"תהנה במקלחת" טאהיונג נופף לו לשלום בלי להרים עיניים מהמסך.
ג'ונגקוק נכנס לאמבטיה ונתן למים החמימים לשטוף אותו, הוא נהנה להיות עם טאהיונג. הוא באמת אהב אותו, אבל הוא הרגיש לא שלם עם עצמו.
הוא עדיין חושב שהוא אדם לא טוב. וזה שטאהיונג לא מאמין בזה זה לא משנה כלום.
הוא עשה דברים לא טובים, טעויות, אף אחד לא יכול להגיד שמה שהוא עשה היה נכון.
אף אחד. אפילו לא טאהיונג.
"קוקי, כשאמרתי שתתקלח הרבה זמן לא התכוונתי לחצי שעה, אנחנו צריכים ללכת תכף" הקול של טאהיונג מהעבר השני של הדלת גרם לג'ונגקוק להתנער מהמחשבות שתקפו אותו ולשטוף את הסבון מגופו. "קוקי, הכל טוב? להיכנס ליראות שאתה בסדר?" שאל שוב טאהיונג
"אני בסדר" קרא בחזרה ג'ונגקוק ומיהר להתעטף בחלוק מגבת גדול. טאהיונג לעולם לא יפספס הזדמנות להתגרות בו.
ג'ונגקוק יצא מהמקלחת, פוגש בפנים המחויכות של טאהיונג שהיה כבר לבוש לפניו,
"היית צריך להסכים לי להיכנס" הוא אמר וחייך את החיוך הפלרטטני שלו, "אבל אם כבר יצאת אז נלך לבחור לך בגדים" הוא הוביל את ג'ונגקוק לחדר גדול מלא בארונות בגדים, "הכל פה זה שלי, ההורים שלי מגזימים קצת עם הקניות שלהם" אמר טאהיונג במבוכה קלה
"קצת? זה המון!" מלמל ג'ונגקוק
"בכל מיקרה אתה יכול לבחור מפה מה שאתה רוצה, אני לא לובש כמעט חצי מהדברים" ג'ונגקוק התחיל להסתובב בין המדפים, הוא בחן בגדים שונים ובסוף הוא לקח סריג רך ומכנסים שחורות סקיני, הוא פתח את החלוק מגבת, שוכח לגמרי שטאהיונג נמצא לידו, הוא נזכר רק כשהוא הרגיש בעיניים שלו נעוצות בו,
"טאהיונג!" הוא קרא ומיהר לסגור את החלוק, "אני רוצה להחליף בגדים, אתה יכול לצאת?" הוא ביקש, מובך
"אתה יכול להחליף מולי, זה לא שאני לא ראיתי אותך עירום אתמול" הוא אמר וג'ונגקוק הסמיק,
"טאהיונג" הוא ביקש והשני צחק
"בסדר, הבנתי, אני יוצא. אבל אני באמת אשמח אם נעבור את שלבי הביישנות האלו"
***
הם יצאו ביחד מהבניין ונכנסו למכונית של טאהיונג,
"תחגור את עצמך" ביקש טאהיונג שנייה ליפניי שהוא התניע את המכונית והם התחילו לנסוע, יוצאים מהחניון של הבניין אל העיר המושלגת, "אני אוהב שלג" מלמל טאהיונג וג'ונגקוק חייך בזמן שהשני התעסק ברדיו והפעיל ארוץ רדיו כלשהו, הם נסעו בזמן שטאהיונג המהם לעצמו שיר ביחד עם השיר שהתנגן וג'ונגקוק חייך לעצמו והסתכל פעם על הנוף בחוץ ופעם על טאהיונג שישב לידו.
"למה הגענו לפה?" שאל ג'ונגקוק והסתכל על מסעדת הבשר בצד השני של הכביש כשטאהיונג עצר את הרכב.
"אתה נראה נפלא קוקי, פשוט תכנס לשם, בסדר?" ביקש טאהיונג
"מה עשית עכשיו?" שאל ג'ונגקוק והתחיל להילחץ,
"כלום, רק תכנס טוב?" טאהיונג נישק אותו נשיקה קטנה על הלחי וג'ונגקוק יצא מהמכונית, הוא סגר את הדלת אחריו מסתכל על טאהיונג שהביט בו מתוך המכונית,
הוא לא יכול להתאהב.
לא מגיע לו להתאהב.
אבל זה היה מאוחר מידי, הוא היה מאוהב בבחור העשיר שישב בתוך מכונית הספורט הקטנה שמולו, הוא היה כל כך מאוהב שזה גרם לו לצעוד לכיוון המסעדה שהוא לא ביקר בה שנים, המסעדה שהוא וג'ימין היו הולכים אליה.
"שלום" הוא אמר כשהוא פתח את דלת המסעדה, נכנס אל אוויר חם וריח נעים של אוכל, ואז הוא ראה אותו, יושב בקצה המסעדה, ליד העציץ הירוק עם הפרחים הוורודים שעדיין עמד באותו מקום, מסתכל עליו בעיניים עצובות
ג'ימין.
מה טאהיונג חושב לעצמו שהוא עושה שהוא גורם לזה שגימין וקוקי יפגשו???😱😦
YOU ARE READING
Demones
Fanfictionג'ונגקוק סובל מבריונות בבית הספר שלו, אבא שלו בכלא והחיים שלו בכללי דיי מסובכים, התלמיד החדש שמגיע מחליט לשחרר אותו מהשדים שלו, הזכרונות מהעבר מסרבים לעזוב. אבל ג'ונגקוק לא רוצה להפתח לאנשים אחרים, הוא רוצה להישאר לבד כדי לא להפוך למישהו שפוגע באחרי...
