hoping this cold Blue water scrubs me clean and spits me out again[L.S] - מתורגם

פרק 5

אלו היו ארבעה ימים של מילוי אחר הוראותיו של הרופא במדויק, אך הכאב בראשו של לואי חמור יותר משאי פעם היה, כאילו מוחו הולך לטפטף מחוץ לאוזנו בכל רגע. הארי כמעט וצחק עד שהוא בכה מההשוואה, אבל עדיין מתחשב בהתפרצות עם " סליחה, בייבי. הנה, תן לי לעזור" וממשיך לעסות את קרקפתו של לואי בעדינות עם אצבעותיו. זה עוזר יותר ממה שלואי מוכן להודות, אבל בשניה שאצבעותיו של הארי עוזבות את קרקפתו הכאב נדמה כמשלש את עצמו, כל כך קיצוני שלפעמים הוא רואה כוכבים.

"אני הולך לקבוע לך תור נוסף לרופא בבוקר" , הארי ממלמל מאוחר יותר באותו ערב כשהם מכורבלים מתחת לשמיכה, בודק כמה זמן הם יכולים להתמהמה עד שהארי הולך להכין להם משהו לאכול. " שונא לראות אותך ככה".

"גם אני", לואי ממלמל, קובר את פניו בכרית ומנסה להתעלם מדמעותיו שמבצבצות בעיניו כי זה פאקינג כואב, דאמיט, ולא משנה כמה פרצטמול ( ה.מ: משכך כאבים ומוריד חום כמו אקמול וסוגיו...) הוא בולע זה לא מפסיק לכאוב והוא לעולם לא חווב כאב כה גדול למשך תקופת זמן כה ממושכת והוא רק רוצה שזה יפסיק.

"רוצה שאכין ארוחת ערב עכשיו?" הארי מציע, נשען על מרפקיו בעוד ששערו נופל על עיניו. המראה גורם ללואי לאפק את חיוכו ולנער את ראשו כמיטב יכולתו מבלי להזיק עוד לראשו ההולם.

"עוד מעט", הוא אומר, נתקל במרפקיו של הארי בכדי שיפול אל תוך המיטה עם אוף שקט. " רק תשאר פה טיפה".

טיפה מתגלה כחצי שעה בה לואי נסחף במחשבותיו בזמן שהארי מחבק אותו מאחור. ואז לפתע ללא אזהרה, אומר " הולך להכין ארוחת ערב עכשיו,בו" ולפני שניתנת ללואי הזדמנות למחות הוא הולך וללואי נעשה קר והוא לבד

הכאב בראשו עדיין מאוד נוכח, אבל קצת שכח, אז הוא קם באופן טבעי ואיטי ועקב אחר הארי למטה למטבח שם הוא מחפש אחר משהו ומפשפש. פניו מאירים בצורה שובת לב כאשר הוא מוצא את הסיר הכסוף הנוצץ שכנראה חיפש אחריו, מכניס אותו לתנור ומתעסק בכפתוריו לפני ששם לב לנוכחותו של לואי .

"אתה צריך לנוח" הוא אומר בפשטות, וזה אמור להישמע דורש אבל זה הארי ולכן זה נשמע בסופו של דבר כמו הצעה במקום. לואי מנענע בראשו-אופס (ה.מ: היי), מהר מדי, הוא מתכווץ כאילו פגע בו חזיז ברק בגולגולת והוא מועד אל תוך חיבוקו של הארי.

"רוצה להישאר איתך ולשאוב השראה מהכישורים הקולינריים המפוארים שלך", הוא ממלמל אל תוך חולצתו של הארי,משרבב את שפתיו והוא יודע שהארי לא יכול לומר לא לזה.

הוא צודק. הארי מחייך חיוך רחב, תמיד במבט כל כך אוהב, מושיט את ידו כדי לסדר כמה שערות סוררות מפרצופו. "אוקיי. כרגע השף המהולל הזה צריך ללכת להשתין,אז..." הוא נותן ללואי פרצוף דבילי ומתוק להחריד לפני שהוא מתחיל לצעוד במבוכה לאורך המסדרון, ולואי לא יכול לעצור עצמו ונותן לצחוק לברוח מבין שיניו כי הוא אוהב את הארי, הוא לא יכול לדמיין את עצמו אוהב מישהו אי פעם חצי מכפי שהוא אוהב את הארי.

בתחושה של חוצפה, הוא מציץ אל תוך הסיר שנמצא על הכיירים, מוצא אותו ריק, נשען כלפי השיש, בתנוחה מגוכחת ומחכה לחזרתו של הארי.

סורי שלקח לי מלא זמן להעלות אני אשתדל להעלות היום עוד איזה שני פרקים 

אשמח אם תצביעו ותשתפו את הסיפור :)