hoping this cold Blue water scrubs me clean and spits me out again[L.S] - מתורגם

פרק 6

צעדיו אשר באים מהמשך המסדרון והתחושה המסחררת, המלחיצה שהוא מקבל כאשר הוא סביב הארי אפילו אחרי כל הזמן הזה לא מאחרת לבוא. והוא מצפה שהארי יעיר משהו כמו אתה מגוחך ואולי אני אזיין אותך כנגד הקיר הזה אם הוא בר מזל, והוא כמעט תמיד בר מזל.

רק שלא הפעם, כי עיניו של הארי אולי חמות וידידותיות כלפי השטח אך לאחר בדיקה נוספת הן מתרחבות עם משהו שלואי מזהה כפאניקה, לאחר מכן הוא הבין שאולי זה היה פחד.

"לו!" וכך פתאום הארי נמצא מעבר לחדר, מושך הרחק מן הכיירים ודוחף את ידו השמאלית מתחת לברז, והו. עור כף ידו מכווץ וצבוע בוורוד זועם. זהו דבר שבדרך כלל איש לא יבחין בו, לואי אומר לעצמו, מכווץ את שפתיו ומצחו מקומט בבלבול.

אפילו עכשיו, זה אמור לכאוב, אבל זה לא. לא באמת. טיפה, אבל הכאב כל כך מרוחק שקשה להבחין אפילו שזה שלו.

הארי שקט כאשר הוא אוחז בידו שלואי מתחת למים במשך פרק זמן שנדמה כימים אבל ככל הנראה אורך רק דקות בודדות, עיניו מושפלות והמבט המטופש הזה של הדאגה על פניו שטיפה גורם ללואי לרצות לבכות אבל כל מה שהוא יכול לעשות זה לבהות בידו האדומה ולתהות למה הוא לא הרגיש דבר- הרי הוא היה צריך להרגיש משהו, נכון? זה מפתיע, כי לואי ללא ספק לא ידוע בסובלנות הגבוהה שלו לכאב ואפילו מישהו כמו הארי שכנראה יכול להיות מוכה על גבו החשוף ולנשוך את לשונו בין פיו בטוח יבחין במשהו כזה.

לאחר כמה דקות, הארי סוגר את הברז. "תשאר כאן," הוא מורה ללואי, קולו רך אך תוקפני, ובשניה שהוא עוזב את החדר לואי משעין את גבו כלפי הארונות, מרגיש את רגליו מוותרות כאשר הוא שוקע אל המרצפות, בוהה ביראת כבוד בכוויה הצורבת שנמצאת על ידו. זה חלום. זה חייב להיות חלום. הוא לא יודע מה קורה והוא לא כל כך מפחד כי הוא לגמרי מבולבל. לפתע זה מרגיש כאילו הוא מנסה לראות את העולם מבעד למסך עשן.

הארי חוזר כאשר בידיו תחבושות גאזה (ה.מ: סוג בד ארוג באופן רופף ועדין, המשמש בדרך-כלל לחבישת פצעים) שלואי אפילו ידע על קיומן, אך עם חיוך זעיר על פניו הוא מבין שככל הנראה יש להארי ערכת עזרה ראשונה שלמה, רק במקרה והוא יזדקק לה. הוא עדין עד כאב, מתכופף וכורך סביב הכוויה בעדינות, ממפרק ידו של לואי ועד למפרקי אצבעותיו, מאבטח אך לא צמוד מדי בכדי לא לגרות את העור שם. ברגע שהוא מסיים, הוא חותך את העודפים להם הוא לא זקוק ומניח אותם על הדלפק, עיניו עדיין ממוקדות בפניו של לואי.

"למה עשית זאת?" הוא שואל בפשטות, קולו פחות חשדן ויותר מודאג.

"עשיתי מה?" לואי מקמט במצחו, וממצמץ לעברו.

"שרפת את עצמך, אהוב"

"הו," לואי צוחק טיפה, מנסה להרגיע את המצב כי הארי חושב שעשה זאת בכוונה.

"לא, אני רק... לא שמתי לב"

הארי זוקף את ראשו טיפה, לגמרי מבולבל. " למה אתה מתכוון שלא שמת לב?"

לואי לא יודע כיצד להסביר, כי ככל שהוא ממשיך לחשוב על כך כך זה נשמע יותר ויותר מטורף. "לא שמתי לב. לא הרגשתי זאת. אפילו לא קלטתי שזה קורה עד שמשכת אותי". הוא נושך את שפתו, כאשר הוא צופה בפרצופו של הארי מתכהה, הוא כמעט ומאחל שהיה עושה זאת בכוונה.