hoping this cold Blue water scrubs me clean and spits me out again[L.S] - מתורגם

פרק 22

לואי מסיים את המכתב להארי בבוקר למחרת בזמן שהארי מכין חביתות, למרות שבטנו מקרקרת הוא בספק שיוכל לאכול הרבה. הוא מסיים את המכתב עם חתימה מסולסלת ופוקק את העט. ישנה אווירה של סופניות כאשר הוא מקפל את המכתב בצורה מסודרת ומכניס אותו אל תוך מעטפה ריקה שמונחת מולו, האחת שהוא הכריח את הארי לסרוק את כל הדירה בשבילה.

הוא מוודא ליצור קשר עין ערמומי עם הארי בזמן שהוא מלקק את המעטפה- הוא יודע שהוא ליקק את זה יותר מדי שזה אפילו לא יצליח להיאטם כראוי, לכן הוא מכריח את הארי למצוא לו אחת אחרת, שאותה הוא סוגר עם הרבה פחות שימוש בלשון. הוא משרבט משהו מהר על חזית המעטפה, מהיר מדי מבכדי שהארי יקבל הזדמנות להסתכל, ודוחף את זה עמוק אל תוך הכיס של הסווטשירט שלו.

"אני זוכה לקרוא את זה עכשיו?" הארי שואל מאיפה שהוא עומד ליד התנור, בחזה חשוף עם מכנסי פיג'מה נמוכים מדי שנמצאים על ירכיו כשהוא מתרכז בטיגון הבייקון הלוהט שבמחבת ממולו.

"לא," לואי אומר בפשטות, פתאום מרגיש עייפות, בעיקר בגלל הסרטן והכל, אבל גם בגלל שהוא לא רוצה לקיים את השיחה הזו.

הארי הזועף מסתובב ומצמצם את עיניו לעברו, יד אחת עדיין אוחזת במרית. "אמרת שזה בשבילי."

"זה כן בשבילך. אבל אתה לא יכול לקרוא את זה עכשיו."

"אז מתי אני כן אוכל לקרוא את זה?"

"כאילו, אממ. אחרי," לואי ממלמל. מסתובב בכיסאו כשהוא מרגיש את מבטו של הארי מתקשח עליו. הוא שומע את קולו של הגז נכבה, המרית מונחת על השיש, צעדיו של הארי מתקרבים והוא מכווץ את עיניו בחוזקה כי הוא באמת באמת לא רוצה לקיים את השיחה הזאת כרגע, או אולי לעולם לא.

"אחרי מה, לו?" הארי שואל, קולו נמוך בצורה מסוכנת.

"אתה יודע מה." זה יוצא לו קשוח יותר ממה שהתכוון. הוא לא יכול למנוע את זה. ראשו כבר מתחיל לפעום והוא נלחם נגד הצורך לעצום את עיניו שוב.

"לו." קולו של הארי עדין עכשיו, מיימי, כאילו הוא הולך לבכות. או שאולי הוא כבר בוכה; לואי לא יכול להביא את עצמו להסתכל על פניו. שניהם בכו הרבה לאחרונה. לואי לא אוהב את זה.

"אני, רק," לואי פולט, שובר את ראשו במטרה למצוא את המילים שהוא מחפש. "רציתי, כאילו, להביא לך משהו. ממני. כלומר זה....אני, במובן מסוים, אם זה הגיוני. אז אתה תוכל לקבל את זה... כשאני, אמממ. כשאני כבר לא אהיה פה, אני מניח."

הוא מזיז את ידו בכדי לשפשף את עיניו והן רטובות. הוא לא יודע מתי הוא החל לבכות אבל כל מה שהוא יודע זה שהוא בוכה והוא די בטוח שגם הארי, והוא לא יכול לעצור.

"הו, לו," הוא לוחש, והוא מכוון לפיו אבל בסופו של דבר מנשק את לחיו במקום. קרוב מספיק. "אוקי," הוא אומר לבסוף, נראה כנוע. "אז אני אחכה לקרוא את זה. עד....אחרי." המבט על פניו גורם ללבו של לואי להתכווץ ולכאוב. המבט של ההבנה, החמלה והעצב כי הוא מבין עכשיו היה כל מה שלואי אי פעם רצה ממנו אך לראות את זה עכשיו גורם לו לרצות להיעלם.

בקרוב, הוא חושב. בקרוב.

למה אני גורמת לעצמי לבכות מהגיפים האלה בשילוב עם הפרק? למה?