hoping this cold Blue water scrubs me clean and spits me out again[L.S] - מתורגם

פרק 20

"אתה לא מבין את זה," לואי מטיח בו, מתהפך עליו לילה אחד כשהארי מנסה לחבק אותו מתוך תחושה של עצב כלפי זה שהוא שכח את המילה צמח, צמח למען השם. " אתה לא יודע איך זה להתעורר ולשכוח את הדברים הכי מטופשים שיש, כמו איפה מברשת השיניים שלך או איזו דלת מובילה לחדר שלנו."

שפתו התחתונה רועדת והוא נושך אותה, חזק. הוא לא עצוב, הוא כועס והוא כל כך רוצה שהארי יבין אבל הוא לא יכול פאקינג לגרום לו להבין וזה לא הוגן לנסות אבל זה מרגיש כאילו הוא מועד דרך מרחב אין סופי של לילות ללא ירח לבד ואם זה לא הדבר הכי מפחיד שיש, הוא לא בטוח מה כן.

"בייב," הארי אומר בעדינות, עיניו נוצצות ולואי יודע שהוא עומד לבכות. " אני יודע. אני מצטער. אני רק, פאק. הלוואי והיה משהו שיכולתי לעשות. אני לא יודע מה לעשות או איך לעזור ואני מרגיש פאקינג חסר אונים ואני שונא את זה, לו-"

"אני לא רוצה את זה," לואי בוכה פתאום, קוטע את הארי והוא מרגיש כאילו הוא עומד להתמוטט, הוא רועד כל כך. "הולך...לשכוח...הכל. אתה יודע את זה, נכון? שזה מינורי בהשוואה לכמה רע זה הולך להיות? אני לא הולך להיות מסוגל לשיר או אפילו פאקינג לדבר, הארי," הוא מתייפח. "אני לא רוצה לשכוח אותך."

יש לו בקושי זמן לעכל את היבבות שלו לפני שהארי 'בולע' אותו, ידיו עוטפות אותו חזק חזק חזק, אצבעותיו חופרות בגבו. יבבות קטנות וחלושות מתפתלות בגופו של לואי ומהדרך שבה הוא רועד הוא יודע שהארי התחיל גם לבכות.

"אני מצטער," לואי לוחש, מנגב את עיניו על חולצתו של הארי. " אני יודע שאתה מנסה. אתה מושלם. אני מצטער שבכלל אמרתי משהו."

הוא לעולם לא מעלה את זה שוב.