hoping this cold Blue water scrubs me clean and spits me out again[L.S] - מתורגם

פרק 13

זהו יום שלישי כאשר שאר הבנים מגלים.

"אתה רוצה לספר להם?" הארי שואל ברכות,נוקש את רגליהם שייגעו האחד בשני ולואי נושך את השפה,חושב. הוא לא חושב שהוא יכול.

בסופו של דבר, לואי מניד בראשו כי הוא לא סומך על הקול שלו. ליאם,נייל וזאין בוהים בו בדאגה מהספה. הספה יותר "מושב אהבה" וברצינות היא טיפה קטנה מדי בשביל ששלושתם יוכלו לשבת עליה, אבל לא אכפת להם. הוא יודע שהם יכריחו אותו ואת הארי לבוא לשבת גם אם הוא לא היה מתעקש לשבת ליד הארי במקום. הוא חושב שאם יתקרב קרוב אליהם הוא ישבר.

"אוקי. אז אני?" הארי מוודא, מטה את סנטרו של לואי שהוא יוכל להסתכל לו בעיניים. לואי מהנהן בלבד, כמעט בטוח שהוא הולך להיות חולה שוב ומצמיד פרצופו לתוך כתפו של הארי.

הארי לוקח נשימה ארוכה ועמוקה, לוקח את ידו של לואי לפני שהוא אומר בפשטות, "לואי חולה."
(ה.מ: מה אתה דפוק? למה אתה פשוט זורק את זה לאוויר יא מפגר למה זה נחוץ אני אבכה)

ואז פתאום כולם מדברים יחד. איזה סוג של מחלה? הוא הולך להיות בסדר? הוא ראה כבר רופא? הוא צריך ללכת לבית החולים? הוא לא יוכל לבוא לאמריקה בשביל הפרומו?זה רציני? לואי כמעט מגלגל את עיניו, רוצה לומר ברור שזה רציני,אידיוטים. אבל הוא לא, כי הם לא צריכים את זה עכשיו.

"אני גוסס," הוא מצייץ באופן פתטי, מיד מחפש את הארי ושם את פניו בחיקו, חושב שאם הוא רק ישאר שם עד שהם יעזבו הוא יוכל להימנע מהרע ביותר- ההבעות המזעזעות והמכוערות שלהם,הרחמים בעיניים שלהם. הוא לא רוצה רחמים. זה מביך.

והוא יכול לשמוע את כולם מדברים בו זמנית אבל מוחו מסרב להפוך את מילותיהם למשהו חוץ מקשקוש אחד גדול, ובבת אחת ידיהם עליו,מלטפים את פרצופו, מעבירים אצבעותיהם בשיערו ומושכים אותו למעלה כדי שיוכל להסתכל עליהם. ליאם הראשון לעטוף את לואי חזק בזרועותיו ולואי מושיט ידיו כדי לחבק אותו בחזרה, מרגיש בטוח ומאוד,מאוד עצוב פתאום כשנייל מתגנב אל מתחת לזרועותיו של ליאם למשוך את לואי קרוב אליו וזאין מחכה בסבלנות מאחוריהם, לא רוצה להציף אותו. פאק, הוא לא מוכן לעזוב את הבנים.

לא עכשיו, לא אף פעם.