hoping this cold Blue water scrubs me clean and spits me out again[L.S] - מתורגם

פרק 37

"מה שלומו?" הוא הדבר הראשון שיוצא מהפה של הארי אחרי שהוא בירך לשלום את נייל, מתקדם בקו ישר אל הכיסא שבו לואי מכורבל כמו חתול, ככל הנראה ישן ומתכופף לכיוונו.

"הוא היה קצת לא מחובר מעל לשעה," נייל אומר בעצב, אצבעותיו מרפרפות לאורך זרועו של לואי ולא עושה דבר בכדי להעיר אותו. "בסדר גמור לפני זה אבל. צפינו ב'אחים חורגים'(ה.מ: סרט) והתכרבלנו טיפה. הבטחתי לו שלא אספר לך על הנשיקות אם הוא לא יספר." נייל מחייך חיוך רחב ושטותי, מרים את ידיו בהתגוננות, כאילו מנסה לומר, רק צוחק, בבקשה אל תהרוג אותי. "הוא לא הפסיק לדבר עלייך לפני. אני חושב שהוא רצה אותך."

"כמובן שהוא רצה אותי," הארי אמר, עוטף את לחיו של לואי בצורת קערה עם ידיו. "אני המועדף עליו. נכון אהוב?"

לואי מוציא יללה חלושה ופתטית מפיו כשהוא מציץ אל הארי מעבר לריסיו, מתרפק על ידיו של הארי כמו חתול.

"הי אהוב," הארי מברך אותו, כורע ברך כי זה קל יותר בשביל לואי להתרכז כשהם באותו הגובה. עיניו של לואי רטובות, והוא מקנח את אפו בהיסח הדעת עם השרוולים של הסוודר שלו.

"האם אני מקבל חיבוק לפרידה?" נייל מתגרה בהם כשהוא קם ללכת, נראה די מבולבל כשלואי צוחק ומושך אותו למטה ועוטף את ידיו סביבו, שותל נשיקה חברית על לחיו. "ביי, לו." הוא נותן להארי חיבוק בדרכו החוצה, נותן לו את המשפט הסטנדרטי, תתקשר אלי אם אתה צריך משהו.

כשהארי חוזר אל איפה שלואי יושב, לואי נראה כאילו הוא הולך לבכות, שפתו התחתונה רועדת והארי לא יכול שלא לתהות האם בהעדרו לואי הרגיש כך כל הזמן ורק שמר את זה בפנים.

"הארי," לואי לוחש, נשמע צרוד ועצוב והארי רושם לו הערה מנטלית לא לעזוב את החדר עד שלואי ירגיש טוב שוב.

"כן בייבי, אני פה." הארי מקמט את מצחו, בוחן את עיניו של לואי בכדי לוודא שהוא באמת פה איתו. " אני חושב שאתה צהוב כרגע. האם זה נכון?"

לואי מהנהן בהסכמה. "עצוב," הוא מייבב לפני שהוא קובר את פניו בזרועותיו של הארי, והארי אוסף אותו בידיו, מושך את השמיכות מהכיסא לפני שהוא מתיישב עם לואי בקרבו, מסדר את השמיכות סביבו בצורה נקייה ומסודרת.

"למה אתה עצוב?" הארי שואל, מוכן לגמרי לקבל אי תשובה. לואי מתנהג כך לאחרונה; לא מסוגל אפילו להבין איך למה או אפילו מה. אז הוא יותר מקצת מופתע כשלואי ממצמץ אליו וממלמל, "התגעגעתי אלייך." הוא משחק עם השרשרת שהארי קנה לו ליום הולדתו, מחזיק את זה כל כך חזקה כאילו הוא מפחד שזה הולך להיעלם.

ליבו של הארי לגמרי צנח לתחתוניו ברגע זה. "הו, בייבי," הוא מתייפח, מניח נשיקה על מצחו של לואי. הוא לא יכול להפסיק לנשק אותו לאחרונה, לא יכול להפסיק לגעת בו, לא יכול להפסיק להבטיח ללואי שהוא אוהב, אוהב, אוהב אותו לירח ובחזרה.

"התגעגעתי אליך גם למען האמת התגעגעתי אלייך יותר, הרבה יותר."

לואי נושך את שפתו ומניד בראשו. "לא אפשרי."

זה הכי הרבה שהוא הגיב לאחרונה והארי רוצה לנצל את זה עד הסוף. "אתה רעב?"

לואי מנענע בראשו. הארי נאנח. דברים טובים לא באים בקלות.

"אוקי, בוא ננסה את זה שוב. אם אני מכין מרק, אתה תנסה לאכול קצת?"

לואי מהנהן בראשו לחיוב הפעם, מקפץ את שפתיו ובוהה בקיר. אכילה קשה בשבילו לאחרונה- הוא אף פעם לא רעב ותמיד כל כך כל כך עייף והרופאים אמרו להארי שזה נורמלי ככל שהזמן עובר, מה שהארי מבין שהוא קוד לכך שהם מתקרבים לסוף אבל זה עדיין מבעית, לצפות בלואי נראה כאילו הוא הולך להיאבד אל תוך ריקנות של כלום.

לואי מצליח להכניס לפה כמה כפות מלאות במרק באותו לילה, מכורבל עם הארי במיטה בזמן שהם צופים ב'והרי החדשות' . לואי נרדם באמצע הסרט, נושם ברכות והארי משאיר את אוזנו לחוצה לחזהו של לואי במשך כל הלילה. בסופו של דבר הוא נסחף אל ההפוגה בליבו של לואי, אותה האחת שמקועקעת על עורפו. זהו לילה טוב.

זהו אחד מהלילות הטובים האחרונים שיהיו לו.