hoping this cold Blue water scrubs me clean and spits me out again[L.S] - מתורגם

פרק 38

הארי אוהב לשיר לו, אוהב לספר ללואי סיפורים. לואי אוהב שמקריאים לו, אבל הוא אוהב את זה יותר כשהארי רק מדבר, כי קולו תמיד שקט והוא אף פעם לא מדבר מהר מדי כדי שלואי יבין. אבל רוב הפעמים, לואי אוהב רק להקשיב, וזה מוזר כי לואי בדרך כלל האחד שמדבר, ממלא את החדר עם הנוכחות שלו אבל דברים שונים עכשיו והארי מבין את זה וזה טוב. זה בסדר.

"אתה זוכר את אלו?" הארי שואל אותו בוקר אחד, אצבעותיו עוברות על קעקוע החבלים של לואי כשהוא נע ועובר לעוגן שבפרק כף ידו.

לואי מכווץ את שפתיו, עיניו מצטמצמות ולשונו מציצה קצת החוצה כשהוא מתרכז, מנסה למצוא את הזיכרון ממעמקי מוחו. לבסוף, עם מבט חסר תקווה ותבוסה, הוא מניד בראשו, עיניו מתחיל להתנצנץ ככל שעובר הזמן.

"זה בסדר," הארי מבטיח לו, מלטף את לחיו למרות שזה לא באמת. " רק אומר שאני העוגן שלך. כמו שאתה המצפן שמנחה אותי," הוא מסביר באיטיות, לוחץ את אצבעותיו בעדינות למצפן של לואי. לואי מביט בזה בסקרנות כאילו הוא אפילו לא יודע איך זה הגיע לשם. הוא נראה מתוסכל כשהוא מביט בהארי, עיניו לחות כאילו אומרות אני מצטער, אני כל כך מצטער, אני לא יכול לזכור, אני כל כך כל כך מצטער.

הארי רק מחזיק אותו קרוב אליו ולוחש לו, "זה בסדר. זה בסדר לו. זה רק דיו. בכל מקרה מה שמשנה זה שאני אוהב אותך, ואתה אוהב אותי גם, נכון?"

לואי מהנהן במהירות, לוחץ את כף ידו הקרה והחיוורת לחזהו של הארי. המחווה כאילו אומרת, כמובן שאני אוהב אותך. הארי מנשק את אפו הקטן והקריר ונותן לו לנוח, מחכה עד שהוא בטוח שלואי נרדם בכדי לתת לפניו להירגע ולהתפרק.

הוא לא רוצה שלואי יראה אותו בוכה.