hoping this cold Blue water scrubs me clean and spits me out again[L.S] - מתורגם

פרק 16

זהו ראשון אחר הצהריים, ברד יורד בהתמדה ממש מחוץ לחלונות, והם עדיין במיטה. לואי יושב ברגליים משוכלות על המזרן, קולע ומפרק את הצמה בשיערו של הארי, אצבעותיו מחליקות על תלתליו הכהים. ברוס מכורבל בצד שלו, זנבו חובט כנגד רגלו. (ה.מ: ברוס המלך הכלב הכי טוב בעולם) הארי משמיע אלבום של אחת מהלהקות אינדי הגרועות שלו ברמקול שעל השידה. זה די נחמד.

משחרר טיפה משערו של הארי, לואי מצמיד את פניו אל החלק האחורי של צווארו של הארי, מוצף בחום למרות שזה רק מזג האוויר המטופש של נובמבר.

"מה לגבי ילדים?" הוא שואל לאחר זמן ממושך. יציבתו של הארי מתיישרת טיפה, ולואי מחייך חיוך עגום. זה לא כאילו הוא ציפה לפחות.

"לו," הוא מקרקר, מסתובב בחצי גוף ולואי כבר יכול לראות שעיניו מזוגגות. "אל."

לרוב לואי פשוט היה מסיים את השיחה שמה, לוחש אני מצטער שוב ושוב לתוך עורו של הארי ומוצץ חבורת סליחה על הצד של צווארו לפני שהוא יחזור לשחק עם שיערו, אך במקום זאת הוא רק יושב על ידיו הרועדות, נושך את שפתיו ומנסה שוב. "אבל, כאילו...אתה יודע, אם אנחנו. היינו מביאים ילדים, אני מתכוון. שמות. אני יודע שדיברנו על זה, אבל אני צריך לדעת. ו, כאילו, איזה אחד יהיה משוגע עלייך ואיזה אחד אני אשחית ואקח לאכול גלידה אחרי תה. בבקשה, הארי. אני רק. זה מטופש, אבל," לואי עוצר, משחק עם השרוולים של הסווטשירט שלו שבעצם שייך להארי ומנסה לאמוד את הבעת פניו של הארי. "אני רק מרגיש כאילו שזה משהו שאני רוצה לדעת, לפני. אתה יודע." קולו לא יותר גבוה מלחישה במילה האחרונה, אבל הוא עדיין גאה.

הארי יושב בשקט במשך זמן רב, כמעט באופן משונה כאשר הוא מביט מחוץ לחלון על הסופה שמשתוללת בחוץ, ענני סופה אפורים ואכזריים. לבסוף, כל כך חלוש שמוחו הישנוני של לואי כמעט ולא קולט את זה, הוא אומר, " אתה באמת תצליח להשחית אותם, לא?" פינות שפתיו מתעקלות טיפה.

(ה.מ: התחיל להתנגן לי באמצע truly madly deeply אז ממש מומלץ להתחיל אותו עכשיו-אבל זה ממש ממש מכאיב)

לואי מהנהן בראשו, כמעט נלהב מדי. "נו כמובן שזה מה שאני אעשה. ואתה תיהיה ההורה שפאקינג מערבב תרד ושם את זה בבראוניז, וכולנו נחמיא לך על כמה שהם טובים כי אנחנו אוהבים אותך יותר מדי מכדי להרוס לך את החלומות ככה." זה מרוויח צחקוק קטן מכיוונו של הארי לשמחתו של לואי. "אבל אחר כך הייתי לוקח אותם לגלידה עם אקסטרה קצפת ופאדג' והם הם היו חוזרים הביתה עם גלידה מרוחה להם על כל הפרצוף אבל הם לעולם לא היו מגלים לך את האמת, כי אני ההורה המגניב." הוא מגחך בשטניות, עוטף את זרועותיו סביב הארי ומושך אותו בחזרה עד שהם שוכבים זה לצד זה, כתף אל כתף ומותן אל מותן.

" אנחנו נאמץ עוד כלב, אולי. או חתול. נקרא לו פליקס," הארי אומר, סוגר את עיניו ומחייך באהבה. "אלוהים, הילדים יאהבו אותך. אני מתכוון, הם יאהבו גם אותי, אבל הם פאקינג יעריצו אותך, לו."

לואי לא יכול להחביא את חיוכו, תוחב את פניו אל תוך כתפו של הארי. זה לוקח לו כמה דקות להרגיע את הסחרחורת שהחלה לגדול בבטנו, לבו פועם. "אבל הם כן יאהבו אותך,"

הוא אומר לבסוף. " כל פעם שהם יהיו עצובים או מפוחדים הם ילכו אלייך קודם. אתה תהיה האחד שמתעורר בשניה שהם יתחילו לבכות באמצע הלילה, מוכן להלהיב אותם ולשיר להם בכדי שיחזרו לישון עם המוזיקה האינדית המזוויעה שלך." מילותיו לא יוצאות לו כמו שרצה - זה נעשה קשה למצוא את המילים אותן הוא מחפש, אבל הוא לא יכול לתת להארי לדעת את זה.

הארי זז כשכעשיו הוא שוכב על הצד, נשען על מרפקו ופניו מופנות אל לואי, מגחך כמו משוגע. "אני מניח שזה מה שאני אעשה, אלוהים." הוא צוחק, מפנה את פניו אל מאוורר התקרה. " זה יהיה תוהו ובוהו. כל הזמן. אנחנו נצטרך בית גדול יותר. כאילו הרבה יותר גדול."

"כמובן," לואי מסכים. "איך אחרת נכיל את כל הבלאגן הזה?" הוא מכווץ את שפתיו, חושב. "והחגים. החגים יהיו הכי טובים. כל הבית יהיה מכוסה בקישוטים ואורות והילדים יכינו את האיילים האלה עם העיינים הזזות ואנחנו נקנה כובעים של סנטה לכל החיות בבית."

"ויהיה לנו עץ, אחד גדול. אפילו יותר גדול מהאחד שיש לנו עכשיו," הארי אומר עיניו טיפה מזוגגות כאילו הוא נמצא במקום אחר. " ואפילו אז זה יהיה בעייתי להכיל את כולם מסביבו."

לואי מהנהן בשמחה. "כן, ברור. וכמובן שנצטרך להזמין את הבנים. ואת פרי וסופיה ואת אמא שלך ואת ג'ם ורובין וכל המשפחה שלי גם. כל הבנות." (ה.מ: אני מניחה שזה נכתב מזמן כשזאין עוד היה עם פרי וכמובן ליאם עם סופיה. אבל הקטע עם המשפחה של לואי ורובין 😭) הוא מחייך אך מרגיש את הדמעות מאיימות לזלוג מעיניו כשהוא מדמיין את כל האחיות שלו ושני אחיו הקטנים מצטופפים יחד סביב העץ, ידו של הארי סביבו עם שפע של ילדים מצחקקים עם שיער מתולתל.

הארי שם לב במידיות, ומנסה לצנן את השיחה ולשנות את כיוונה מהנושא הספציפי הזה. " ובהלוואין אתה תהיה זה שהולך עד הסוף. כל התפאורה הזו בכדי להפחיד את כל מי שיוצא לממתק או ברדק."

לואי מרגיש כאילו ליבו הולך להתפוצץ, והוא גם מרגיש ממש עייף פתאום, עפעפיו כבדים והוא נאבק כדי להשאיר אותם פתוחים. "מממ," הוא מהמהם, מרגיש ישנוני ומאושר כאשר הוא מתחפר עמוק יותר אל תוך השמיכה, מדשדש בכדי להתקרב אל הארי עד שחזותיהם נוגעים האחד בשני. הארי מעביר ידו על שיערו של לואי בחיבה ולואי נאנח בשמחה, נותן לעיניו להעצם, ממלמל, "המשך לדבר."

הארי זז כדי שיוכל לתחוב את ראשו של לואי מתחת לסנטרו, ידיו כורכות בהגנה את מותניו, וממשיך לדבר כפי שהבטיח. "וכמובן שאתה תגדל אותם, גם, כדי שהם לא יצאו מגושמים בצורה מגוכחת כמוני. אתה ככל הנראה תלמד אותם איך לגלוש על הסקייטבורד עם זאין, לא בו?" לואי רק עושה רעש קטן של הסכמה, פרצופו קבור בחזהו של הארי.

"אתה תיהיה אבא כל כך טוב. פאק, לו. כל כך פאקינג טוב." הארי מושך באפו בקטנה לפני שממשיך, קולו יוצא כאוב וזה גורם ללואי לרצות גם לבכות.

הארי עדיין מדבר אך לואי כבר נסחף לשינה, חזיונות של ילדים קטנים עם שיער מתולתל ועיניים ירוקות צצים במוחו ואם ברבוריו של הארי נחתכים פתאום עם יבבות חנוקות פתאומיות, לואי רק עוצם עיניו חזק יותר ומעמיד פנים כאילו לא שם לב.