hoping this cold Blue water scrubs me clean and spits me out again[L.S] - מתורגם

פרק 21

הארי תופס את לואי מחופר מתחת לשמיכות עם ברכיו נוגעות בחזהו, משרבט כמו מטורף על פיסת נייר לפני שהוא עוצר, מקיש על סנטרו עם העט, וחוזר לכתוב.

"מה אתה עושה?" הארי שואל, דוחף בהקנטה את רגליו של לואי. לואי רק ממצמץ ומוציא לשון לכיוונו, עיניו עדיין נמצאות על הדף שנמצא מולו.

"תספר לי," הארי מייבב, זוחל בביישנות לכיוון לואי ודוחף את ירכו עם אפו.

לואי נאנח, סוגר את העט שלו ומקפל את הדף למרובע קטן, מחזיק אותו בחוזקה בידו. "מכתב," הוא אומר בפשטות.

הארי מזיז את גבותיו בשעשוע. "למי? אהבת חייך? אתה בוגד בי, בו?" הוא מושיט ידו לדגדג את לואי וליבו כואב כשלואי נכנע וצווח, מתכנס אל תוך עצמו.

"הארי, תפסיק," הוא מתחנן דרך צחוקו, מנסה לשווא לחבוט בידו של הארי משמה. למרות זאת, הארי לא מפסיק, כי צחוקו של לואי היא מוזיקה לאוזניו והוא רוצה לשמוע את זה כל היום. ידיו עדיין ממשיכות למרות הכל, כשהן מגיעות לצלעותיו של לואי ולבליטה המזעזעת של עצם הירך שלו. הוא יודע למה- תאבונו של לואי היה בלתי קיים לאחרונה אך זה עדין מבהית, ההבנה כמה קטן הוא.

"כל כך קטן," (ה.מ: תעזוב אותו הוא גדול) הוא ממלמל בעצב, אצבעותיו עוברות על שריר הזרוע של לואי ואפילו הוא מופתע כשהוא יכול להכניס את כל זרועו לחור שבין אגודלו לבין האצבע המורה שלו.

"תמיד הייתי קטן," לואי מגיב, מושך את השמיכה גבוה יותר על עצמו כאילו הוא מנסה להתחבא.

"לא ככה," הארי לוחש, מפנה את עיניו העצובות בכדי לפגוש במבטו של לואי. לחייו של לואי סמוקות, כאילו הוא כמעט מובך.

"זה מכתב בשבילך," הוא אומר ברכות, אפו מתקמט בצורה שהוא תמיד עושה כשהוא חושב שמשהו מצחיק. והארי נרגע. "הנייר."

"בשבילי?"

לואי מהנהן, מלטף את בטנו. "בשבילך."

"האם אני זוכה לקרוא אותו?"

"ממממ," לואי מהמהם, עיניו נעצמות והוא מציץ אל הארי בשעשוע עם חיוך רחב, " עדיין לא. זה לא גמור עדיין."

"בקרוב?"

"כן," לואי אומר, פניו כמעט לא ניתנות לקריאה. "אולי."