"אז," הוא מתחיל לומר בלחש, כל כך חלש שהוא אפילו לא בטוח אם הארי שמע אותו, אבל ראשו של הארי מסתובב לכיוונו כמעט במידיות. "אני, אמממ. אני חושב שהחלטתי."
יציבתו של הארי מתקשה באופן נראה לעין והוא משתיק את הטלוויזיה, מסתובב כדי שיוכל להסתכל על לואי פנים אל פנים. "אוקי," הוא אומר, מהנהן בראשו ו, שיט, זה הולך להיות יותר קשה ממה שהוא ציפה.
ובבת אחת, לואי לא יכול לעשות את זה.
הוא לא רגיל לבכות כל כך הרבה אבל עכשיו זה מרגיש כאילו יש לו אספקה בלתי נגמרת של דמעות שרק מחכות לרדת במורד לחייו כי הוא פאקינג לא יכול לעשות את זה. הוא לא רוצה למות, אבל הוא הולך למות בכל מקרה, והוא לא רוצה שהם יחטטו לו בראש, אבל אם הם לא, אז הוא בטוח ימות מוקדם יותר אבל הוא לא רוצה לחיות יותר אם זה אומר שהוא הולך להיות מרותק למיטה במשך חודשים לקראת הסוף, מעביר את ימיו בשינה והתעוררות מבלי לדעת היכן הוא נמצא, אבל אם הוא מספר להארי את האמת זה הולך להרוג אותו, כי הוא יודע שהארי רוצה שהוא ינסה. הארי רוצה למצות כל אפשרות, ואם זה היה לפי הדרך שלו הוא היה נותן להם לחטט במוחו של לואי ולפמפם לו מלא רעל אם זה אומר להשאיר אותו בחיים, ולואי יודע שהוא מתכוון לטוב, אבל. הארי הוא לא האחד עם סרטן.
"היי, היי, קדימה," הארי מרגיע אותו, מצייר עיגולים על גבו של לואי עם ידו. "הארי," הוא משתנק, מציץ מעבר לריסיו הכבדים והרטובים מדמעות, "הארי, אני לא רוצה שהם יחטטו לי בראש."
"לו," הארי ממלמל בסימפתיה, אצבעותיו מסרקות את שיערו, אוחז בו כאילו מפחד שלואי הולך פשוט להיעלם. "בייבי, אני יודע שאתה מפחד אב-"
"לא, הארי," הוא בוכה, אוחז בכתפיו של הארי ומושך עצמו כדי שיוכל להסתכל אל הארי בעיניים. "לא."
הארי רועד, עיניו מזוגזגות כאשר הוא מסתכל על לואי בחוסר אונים. "למה אתה מתכוון, לו?"
" אני מתכוון לזה שאני לא רוצה שהם יחטטו לי במוח, או יאכילו אותי בסמים דרך צינור או כל דבר כזה, אני לא כי זה בכל מקרה הולך להיגמר רע לא משנה מה הארי, ואני לא בטוח שאני רוצה להיות בסביבה כשזה קורה". לואי נושף ברעד.
"לו," הארי לוחש, ממצמץ בחוסר אמונה. " אתה.... אתה רוצה למות?"
לואי מניד בראשו במהירות. "כמובן שלא, אבל אני גם ככה הולך, הארי, אתה לא מבין? ואני כל כך מפחד אבל אני לא רוצה כאילו... אני לא רוצה לסבול...יותר ממה שאני חייב. פאק. אני לא יודע אם זה הגיוני אבל אני פשוט... אני לא יודע, הארי, אני לא ואני מצטער." מילותיו הן רק נשימות קטנות בשלב זה לפני שהארי תופס בסנטרו ומנשק אותו, חזק, כאילו אוזל להם הזמן. ובכן. כן. הוא כן.
"אני מצטער," לואי מייבב כאשר הארי מתנתק ממנו, לחייו סמוקות ואדמומיות. "אני אוהב אותך כל כך, ואני מצטער, ואני מבין אם אתה לא רוצה להישאר."
גבותיו של הארי מתעקלות בבלבול. "למה אתה מתכוון, אם אני לא רוצה להישאר?" פניו מתכווצות כאשר ההבנה נופלת עליו. "הו, בייבי," הוא נאנח, אוסף את לואי בזרועותיו. " אתה יודע שאני לעולם לא אעזוב. אני אף פעם לא אעזוב אותך, אף פאקינג פעם."
לואי על סף התקף חרדה, מנסה בנואשות להסביר את הנקודה שלו להארי. " אתה מבין שזה הולך להיות רע, נכון? זה הולך להיות רע האז. אני הולך להיות במצב ממש, ממש רע ואתה תצטרך כזה... לטפל בי וזה הולך להיות נורא..:" קולו הוא בקושי לחישה.
את באמת חושב שאני אעזוב עכשיו, מכל הזמנים? "הארי נראה פגוע.
"לא אכפת לי, לו. אני הולך לטפל בך. הולך להישאר איתך. לנצח, אוקי? הבטחתי לך לנצח ואני מתכוון לזה."
"אתה מתכוון לזה עכשיו, אבל אתה הולך להתחרט על זה," לואי מוחה ברעד.
הארי רק מושך את לואי קרוב, מנשק את שיערו. "אתה כל כך אמיץ בייבי. אני אוהב אותך כל כך. אתה כל כך אמיץ, לו."
לואי ממצמץ, מבולבל. "אתה לא כועס?"
הארי מניד בראשו, לוקח את שני המפרקים של לואי ביד אחת ומחזיק אותם למטה. "אני לא כועס. מפחד, כן. אבל לא כועס." הוא עוצם את עיניו, לוחץ את מצחיהם יחד. הוא עדיין רועד טיפה. "ממש מפחד."
"גם אני," לואי אומר בקול קטן, ריסיו מרפרפים על לחיו של הארי.
הם נשארים כך לזמן מה, מצח למצח בשקט, נושמים כל אחד את האוויר של השני.
היום בחמש שזה ממש עוד מעט עולה הקליפ של TPWK ואני ממש מתרגשת ובגלל זה החלטתי להעלות עכשיו את הפרק אשמח שתצביעו :)
YOU ARE READING
hoping this cold Blue water scrubs me clean and spits me out again[L.S] - מתורגם
Fanfic[גמור] "תישאר" , הארי לחש בנואשות, לוחץ את שפתו לרקתו של לואי כאילו הוא יכול איכשהו להפחית את הכאב שגודל שמה , אך הוא לא יכול לגרום לכאב להפסיק לא משנה כמה קשה הוא ניסה הוא לא יכול לגרום ללואי להישאר. פאנפיק מתורגם- לא אני כתבתי! תאריך התחלה: 25/10...