בנים על פני פרחים 🌺

פרק 33

לאחר שסיימנו את הטיול שלנו, ליעם ואני הצטרפנו לכל החברה שהשתזפו בשמש החמה.
וחלקם מרחו קרם הגנה, לא הלכתי להשתזף...רציתי לנצל את הזמן ביותר לשחות במים הנעימים.
החלפתי את בגדיי ונכנסתי אל תוך הים.
ארבעת הבנים התיישבו על כיסאות השיזוף וראיתי את אמילי לידם, מורחת קרם הגנה.
נכנסתי אל המים העמוקים יותר וכך שגם התרחקתי יותר מהיבשה.
"ליסה? ליסה?" שמעתי את אמילי קוראת לי מהיבשה והתחלתי להתקרב אליה כך שהיא תשמע את קולי.
הרגשתי לפתע התכווצות ברגלי הימנית והיא הקשה עליי לשחות חזרה ליבשה.
ניסיתי להרים את גופי כמה שיותר מחוץ למים, אך רגלי לא אפשרה לי.
אמילי המשיכה לקרוא בשמי ורק אני קיוויתי שהיא תקלוט את הסיטואציה שאני נמצאת בא כרגע, כדי שהיא תוכל לקרוא למישהו שיעזור.
לא יכולתי יותר להשאיר את עצמי מחוץ למים, הרגשתי את הכוח שלי הולך ואוזל.
ניסיתי שוב שוב, אבל זה היה חזק ממני...המים כבר חנקו את גרוני.
האם ככה אני אסיים את חיי? ככה הסוף שלי מסתיים?!...
הרגשתי פתאום שתי זרועות חמימות עוטפות אותי ונתתי להם למשוך אותי מחוץ למים.
כמעט ואבדתי את ההכרה, ניסיתי להשאיר את עיניי פקוחות...אך זה היה קשה מידי.
הזרעות הרימו אותי מחוץ למים והרגשתי את גופי נח על מיטה חמה בעוד השמש מסנוורת את פניי.
המים עלו לגרוני וביקשו לצאת, השתעלתי מעט והוצאתי את מעט המים שנכנסו לגופי.
"את יכולה לשמוע אותי?" אמילי שאלה בדאגה וגופי החלש לא הצליח להשיב לשאלתה.
מזווית עיניי הסתכלתי לרגע על ליעם, שהתרחק ולאט לאט נעלם מהטווח הראייה שלי.
לאן הוא הלך...?
״תעזרו לה לקום.״ מייקל אמר.
אמילי ודילן הרימו את גופי כלפיי מעלה, ראשי הסתחרר מאוד.
״מה קרה לי...״ החזקתי בראשי הכואב.
״כמעט טבעת, דילן תפס אותך בזמן!״ אמילי התיישבה לצידי, בעוד מתנשפת בהקלה רבה.
״אה, תודה דילן.״ הודתי לו לרגע ובהיטי בחול החם.
״את בטוחה שאת בסדר?״ דילן קלט את פניי המודאגות.
״כן, תגידו לאן ליעם הלך? ראיתי אותו עוזב בזמן ש...״
״כשהוא שמע שאת טובעת, הוא מיד רץ אל שפת המים...אך לא יכל להמשיך להיכנס אלייך.״ הסביר מייקל, משפיל את ראשו.
״מה זאת אומרת?״ שאלתי בבילבול.
״ליעם אינו יודע לשחות, הוא בטח מרגיש אשם עכשיו...״ נאנח טום מביט הצידה.
"למה ליעם לא יודע איך לשחות?" שאלתי בסקרנות.
"הוא נחטף כשהוא היה בן 8." אמר טום.
"מה?" השבנו, אמילי ואני ביחד.
"כשהוא היה צעיר ההורים שלו השאירו אותו באחריותו של בחור, הבחור הזה היה הנהג והשומר ראש שלו." המשיך עם דבריו.
"מה שאתה מנסה להגיד זה שהבחור הזה היה החוטף שלו?" שאלתי מנסה להבין דבריו.
"המכונית שהייתה מוקפת על ידי המשטרה, הוא נפל איתה לתוך המים." השיב מייקל באנחה כבדה.
"אל תגיד לי ש..." התקשתי להאמין לדבריו.
"נכון, ג'ון פיו היה בתוך הרכב." מייקל עצר את דברי.
אני לא מאמינה שליעם עבר את הדבר הזה בילדותו...העבר הזה בטח מאוד כואב לו, איך ילד קטן לא יקבל טראומה מכך?!
"טוב, בואו נשנה את האווירה ונחזור חזרה לאכול משהו..." מייקל ניסה להרים את האווירה וכולנו ניסינו כדבריו.