בנים על פני פרחים 🌺

פרק 19

ליעם נפרד מהחברים שלו וכך גם אני עשיתי, הייתי טיפה עצובה אחרי עזיבתו של דילן...מה יהיה עכשיו?
״בואי!״ ליעם תפס בזרועי לעבר היציאה של שדה התעופה.
״לאן אתה לוקח אותי?״ ניסיתי להתנגד מאחיזתו, ליעם לא ענה לי ורק משך אותי לכיוון הרכב שלו שחנה בצד.
״חכי פה, אני תכף מגיע, שלא תעזי לזוז!״ הוא העמיד אותי ליד המכונית שלו, מה הוא רוצה ממני? אין לי מצב רוח לכל השטויות שלו עכשיו.
״תעשה את זה מהר...אני רוצה ללכת הביתה.״ ליעם לא ענה ועזב ללא מילה נוספת.
לא עבר הרבה זמן וראיתי אותו מתקדם אלי יחד עם כוסות של שוקו חם בידיו.
״קחי.״ הוא שלף את זרועו יחד עם הכוס החמה.
״תודה...״ מלמלתי מנימוס, מה הוא מנסה לעשות? לעודד אותי או משהו? כי אם כן זה לא יעזור, אני לא יכולה לשכוח את דילן מראשי בקלות כזאת...
ליעם נשען על המכונית וכך גם אני עשיתי, יכולנו לראות מלמעלה את המטוסים שעפו בשמיים, זה היה באמת מראה מרהיב במיוחד.
אבל שום דבר לא יוכל לגרום לי לשכוח ממנו, מה אני אעשה עכשיו? האם הפרצוף שלי העצוב של פניי ישאר תמיד עליי...?
השפלתי את ראשי אל הכוס החמה, היא באמת חיממה אותי בגלל מזג האוויר הקריר הזה.
ליעם עמד והניח את כוסו על המכונית, הוא התקרב אלי ורכן קדימה יותר ויותר עד שכמעט לא נוצר בינינו רווח, ניסיתי להרחיק את עצמי אחורה, אבל לא יכולתי מכיוון שהמכונית הייתה מאחורי, כך ליעם כלא אותי עם גופו הגדול.
הוא הביט בי ללא היסוס ועיניו לא זזו כלל מפניי, זה הביך אותי מדי אז ניסיתי להביט הצידה כך שמבטינו לא התנגשו זו בזו.
״ליסה!״ הוא לפתע שבר את השתיקה בינינו.
״מה...אתה...עושה...?״ גמגמתי טיפה, הוא היה קרוב כל כך עד שיכולתי להריח את הבושם שעל צווארו...זה בהחלט היה ריח טוב.
״תקשיבי טוב, טוב למילים שאני הולך להגיד לך עכשיו!״ הוא דפק לי פתאום חיוך עקום.
״המילים האלה...את תשמעי אותם רק פעם אחת ממני, אז תקשיבי ברצינות!!״ הוא המשיך להוסיף.
״ליסה, אני...״ לא יכולתי לשמוע את כל המשפט שלו, כי בדיוק בזמן הזה מטוס עבר מעלינו כך שהתקשתי מאוד לשמוע את דבריו.
הוא הביט בי מחכה למענה ואני הבטתי בו מבולבלת...מה הוא אמר...?
הוא לפתע השתחרר ממני והתקדם לעבר מושב הנהג.
הסתובבתי אליו מבולבלת, חיוכו עלה על שפתיו כאילו הוא אמר משהו מיוחד מדי, הוא נכנס לאוטו ואני ניסיתי לשחזר את המשפט שלו הלא מובן, אך לא הצלחתי להבין מה הוא אמר.
״מה הוא אמר בדיוק...?״ מלמלתי, נכנסתי לאוטו אחריו והוא התחיל לנסוע.
כל הדרך ליעם חייך לעצמו כאילו משהו טוב קרה ואני רק הייתי מבולבלת מהתנהגות המוזרה שלו.
״הגענו.״ הוא הביט בי בחיוך מאושר, הכוס שוקו שלו היה מקולקל או משהו?
״אתה מתנהג מוזר.״ הוצאתי את החגורה ממני.
״אני? למה מוזר?״ הוא נשען על המושב ושוב חייך לעצמו.
״לא משנה, אני הולכת.״ התייאשתי ויצאתי מהאוטו שלו, התקדמתי לכיוון הבית שלי, אך שמעתי צעקה מרחוק.
״את באה מחר לבית ספר נכון!?״ הסתובבתי, ראיתי את חלון האוטו פתוח.
״יש לי ברירה?״ עניתי באדישות ונכנסתי הביתה, רציתי להיכנס למיטה מהר, הרגשתי עייפה כל כך כאילו עכשיו אני זאת שטסתי.
נחתתי על המיטה מעייפות ונרדמתי בלי לשים לב מהר.