בנים על פני פרחים 🌺

פרק 6

״אדוני, בבקשה תכבס לי את המדים האלה...שזה יראה כמו חדש!״ ביקשתי מחנות של ניקוי יבש שהיה קרוב לביתי.
״זה יעלה לך 30 שקלים.״ הוא בחן את המדים המלוכלכים.
״אתה יכול להוריד קצת...לפחות ל - 25 שקלים?״ קיוויתי שיסכים.
״תראי את מצב המדים האלה, את יודעת כמה זמן יקח לי לנקות את הדבר הזה!״
״אבל זה יקר לי מאוד, פליז תוריד ל 25...״ התחננתי עם ידיי.
״אם זה כל כך יקר לך תלכי לחנות ניקוי יבש אחרת.״
״בבקשה...זה ממש דחוף...״ המשכתי להתחנן בפניו, למזלי זה עבד והוא הסכים לבסוף.
חזרתי הביתה עם מדי הנקיים, יכולתי לכבס אותו אצלינו, אבל לא רציתי שאבי ידע מזה או בכלל משפחתי, אחרת הם היו מודאגים מאוד.
אם F4 אשכרה יגיעו למצב כזה אני בספק שלא יפגעו במשפחתי לאחר מכן, אז החלטתי לשתוק.

ישבתי עם משפחתי לאכול ארוחת ערב, כולם דיברו ביניהם, אבל אני שתקתי.
המחשבות שלי יותר מדי רצו בראשי ללא הפסקה אחת אפילו.
״ליסה, מה את חושבת על מה שרן אמר?״ אבי הוציא אותי ממחשבותי.
״אה..״ מלמלתי, לא הקשבתי כלל לדבריו.
״את בכלל איתנו?!״ רן הרים את קולו.
״כן, כן, תמשיך.״ עניתי כדי לצאת מזה.
״נו, אז מה אמרתי?״
״מממ...אמרת על המחשב ש...״ ניסיתי להיזכר, אולי בכל זאת ראשי שמע מעט מדבריו. אבל לא, הוא לא שמע כלום.
״את רואה? את לא מקשיבה בכלל!!״ הוא התלונן.
״אני מצטערת, זה פשוט לא היום שלי...אני הולכת לישון.״
קמתי מהשולחן, בלי להביט אחורה במשפחתי המבולבלת או המודאגת.
נשכבתי במיטתי ועצמתי את עיניי.

פקחתי את עיניי מאור המסנוור שבקע מן החלון, אף אחד לא העיר אותי הפעם, כנראה הם הרגישו שאני עוברת משהו, אז הם נתנו לי את הלבד סוף סוף.
טעיתי אם כדי לי לחזור לבית הספר הזה או לפרוש מיד, אבל איפשהו הלב שלי לא רצה לעשות זאת כי זה ממש הרגשה של הפסד אחד גדול. כאילו אני מוותרת על משהו גדול, למה לי להפסיד להם? מי הם בכלל?
לא, אסור לי לוותר!
אספתי את כל כוחותי שנשארו, קמתי ממיטתי לעבר המראה שבאמבטיה.
״ליסה, אל תוותרי! את יכולה לעשות את זה!״ הסתכלתי על השתקפותי במראה.
״כן, אני יכולה לעשות את זה!״ הבטתי שוב אל תוך עיניי הכחולות ויצאתי להתארגן מהר כדי להספיק לפני הצלצול.
אחרי כמה דקות ספורות סיימתי להתארגן והלכתי לעבר הדלת כדי לשים את הנעליים.
לקחתי את המפתחות שהיו תלויות על כניסת הדלת ויצאתי.
הפעם לקחתי יחד איתי את האופניים הסגולות שלי, עליתי עליהם והתחלתי לנסוע.

הגעתי לבית הספר, קשרתי את האופניים על המתקן עם כל השאר שעמדו בשורה ישרה.
הפנתי את מבטי למטה, רק כדי שלא יקלטו אותי וימשיכו במעשיהם כלפי.
עברתי בין המסדרונות הרבים וקלטתי שתי בנות מצביעות לעברי.
״היי, זאת היא!״ אחת מהן אמרה והתקדמה יחד עם חברתה אלי.
רציתי לברוח, לא היה לי כוח לכל זה עכשיו, כמו שאמרתי, אני לא מוותרת! אני רק רוצה קצת את השקט שלי כרגע...
הבטתי לצדדים כדי לראות לאן אני יכולה ללכת וראיתי דלת אפורה מול עיניי.
רצתי אליה, פתחתי אותה וטרקתי אחרי.
הסתובבתי, ראיתי מרפסת ענקית ויפה, כנראה הגעתי לאזור המרפסות...
הבטתי על הנוף היפה שהיה ממולי.
״ואוו, זה בהחלט יפה.״ מלמלתי ונשפתי את האוויר הקריר כדי להחזיר את האנרגיה שהייתה חסרה לי מזמן.
הרגשתי את הזעם בתוך בטני ורק רוצה לצאת ממנה בכוח.
זה המקום הנכון לעשות זאת, ״F4, אתם כמו זוהמה שאי אפשר לנקות ורק מתפשטת לכל מקום. נכון, אתם ברי מזל בחיים האלה, אבל אתם פשוט מפונקים, חסרי תקנה, חצופים, ואם הייתי ספונג׳ה לא הייתי מנקה אתכם בתור לכלוך מגעיל. מתנשאים על הכסף של ההורים שלכם, אתם אפילו לא יודעים איך מרוויחים כסף באמת!! ואם אני אתאהב באחד מכם אי פעם, ואני בטוחה שלא! אני אקפוץ מהגג!!!״ צעקתי בכל כוחי.
שמעתי קול צץ מעבר לפינה, "מי זה?" הרמתי את קולי.
ראיתי מישהו קם מין המדרגות, וככל שהתקרב יותר כך זיהיתי את פרצופו של דילן.
״איך אני יכול לישון עם כל הרעש שאת עושה???״ הוא עלה במדרגות לעברי.
״אה?״ הייתי בהלם מדי בשביל לדבר.
״את באמת תקפצי מהגג?״ ראיתי סקרנותיו בפניו.
״מממ...״ מלמלתי, לא ידעתי איך להגיב לזה.
״רגע...אל תגיד לי שאתה שמעת את כל מה שאמרתי הרגע??״ הוספתי.
״את מה? הזוהמה שאי אפשר לנקות או החלק הזה שאמרת...״ הוא המשיך לחזור על אותם מילים שאמרתי, אך קטעתי אותו במהרה.
״טוב, תפסיק! הבנתי.״ נפנפתי עם ידיי.
״תגידי, את יודעת איך מכינים עוגיות שוקולד צ׳יפס?״
״מה?״ לא הבנתי איך זה קשור עכשיו לשיחה.
״אה...זה...אתה צריך סוכר, חמאה, קמח, אבקת סודה לשתיה...״ חשבתי באותו הזמן איך אימי מכינה את זה בדרך כלל.
״אהה, הבנתי.״ הוא מלמל לעצמו.
דילן בה לצאת מהדלת אך הסתובב לעברי שוב.
״דרך אגב, אם את רוצה להישאר פה, את תצטרכי להיות יותר מנומסת אלינו.״ לאחר מכן הוא טרק את הדלת אחריו.
לא הבנתי מה הרגע היה פה, הוא שאל אותי על המתכון? מה? הייתי מבולבלת מאוד מהסיטואציה...עמדתי לצאת מהדלת, אך קלטתי עיתון שהיה מונח איפה שדילן ישב, הופיעה שם דוגמנית ובידיה היא החזיקה שוקולד צ׳יפס.
״אהה, עכשיו הבנתי...״
יצאתי לבסוף מהדלת, היום שלי היה די מבלבל, הרגשתי שאני חייבת להעסיק את עצמי במשהו...נזכרתי שיש בריכת שחייה בבית הספר, אולי כדי שאלך לשם לנסות אותה? אם כבר יש בריכת שחייה פה, אז למה לא?
יצאתי לכיוון השביל שמוביל לבריכת השחייה וראיתי בניין לא קטן אבל גם לא גדול. נכנסתי לדלת שבה היה רשום בריכת השחייה של שינווה.
ראיתי את הבריכה הגדולה מול עיניי, לא היה אף אחד אחר מלבדי והסתובבתי מסביבה.
היה שתי דלתות נפרדות למקלחות והשירותים של בנים ובנות.
נכנסתי לבנות, אך לא ראיתי או שמעתי אף אחד.
חזרתי אל עבר הבריכה, אבל הפעם התקרבתי אליה יותר מקרוב וראיתי מלא זבל כמו פחיות שימורים ובקבוקים מכל מני סוגי הטעמים. הם צפו מפוזרים הממלאים את כל הבריכה.
״לא, חבל שככה הבריכה נראית.״ מלמלתי לעצמי.
החלטתי ללכת לשים את בגד הים במקלחון ולאחר מכן חזרתי.
נכנסתי לבריכה וניקיתי את כל הזועמה שהייתה בה.
לאחר ניקיונותיי הרבים הבריכה נראתה ממש כמו חדשה והתחלתי לשחות הלוך ושוב.
אחרי שעה וחצי של שחייה מהנה הרגשתי הרבה יותר טוב עם עצמי.
הלכתי למקלחון ולבשתי את בגדי המדים שלי חזרה.
באתי לצאת מהאזור של המקלחונים אחרי שסיימתי להתלבש, אך לפתע מישהו תפס בפי והוביל אותי לבחוץ.
שמעתי עוד בחורים מלמלים אחד לשני והבנתי שזה לא רק הוא. ניסיתי להיאבק בהם, אך הם היו חזקים ממני בהרבה.
״מממ!!!״ ניסיתי לצעוק אבל פי היה חסום.
״יאללה, בואו נתחיל בחורים!!״ אחד מהם צעק בשמחה.
״מממ!!!!״ ניסיתי לבעוט ולהזיז כל דבר שהייתי יכולה, אבל זה עדיין לא התאפשר לי.