בנים על פני פרחים 🌺

פרק 30

מטוס...מטוס...אני מול מטוס ענקי!!!
הבטתי מסביבי וקלטתי שאנחנו נמצאים בשטח שדא תהעופה, רגע, מה? למה אני כאן בכלל?!!
עיניי עצרו פתאום על כל חברי F4 שעמדו להם במדרגות המטוס מחוייכים, לפתע מאחורי מייקל ראיתי את אמילי מתקדמת לכיווני. ״ליסה!״ הרימה את קולו מדאגה.
גם היא פה?! טוב, לפחות אני לא לבד בזה...
נאנחתי, ״מה קורה פה?״ פניתי לכל הבנים בשאלה.
״אנחנו נוסעים לטיול.״ ליעם הסביר בקצרה כשידיו מונחות על מותניו.
אז בגלל זה ליעם לקח אותי לקניון בשביל לקנות דברים?! הייתי אמורה לדעת שיש משהו מאחורי כל זה...אבל לפחות הוא היה צריך להודיע לי על כך!! אפילו לא סיפרתי להוריי בכלל...
טוב, אבל גם אם הייתי שומעת על כך לפני...לא בהכרח הייתי מסכימה. למי יש כסף עכשיו לטיול?!! ועוד מטוס פרטי, מה זה כל השטויות האלה??
״טיול?״ חזרתי אחריו כדי להיות בטוחה ששמעתי נכון.
״אה הא...״ ליעם הנהן בחיוך, ״איך אנחנו נעשה זאת? אני אפילו לא דיברתי על זה עם ההורים שלי...״ הרמתי את קולי מבולבלת.
״אני כבר אמרתי להם.״ השיב באדישות.
ממתי הוא הספיק להודיע להם?! ולמה לא אמרו לי שום דבר על כך, במיוחד הוריי...האם כל זה הגיוני?
״מה?״ שאלתי כשעיניי נפתחו לרווחה.
״כבר קיבלתי את הרשות שלהם.״ הסביר יותר ברור.
״אני דאגתי, שלא תרגישי בנוח שאת תהיי לבד, לכן הבאתי גם את החברה שלך. הכל בסדר עכשיו?״ הביט לרגע באימילי שעמדה לצידי ואז אלי בחיוך מרוצה.
פי נפתח לרווחה, עיניי הביטו באמילי והיא בי מבולבלת...אפילו היא לא הבינה מה קורה כאן.
״זה מגוחך.״ נאנחתי באיוש. מזווית עיניי ראיתי את מייקל צוחק לעצמו, אולי אפילו הוא חושב שהרעיון של ליעם מגוחך...? או מכך שאני מגזימה מההלם שלי?
״קדימה, בואו נלך!״ ליעם משך אותי במדרגות אם חיוך וכך גם האחרים עלו אחרינו.
איך אני אמורה להגיב לסיטואציה הזאת...?
נכנסתי למטוס ועיניי נפערו כשראיתי את כל היופי הזה מולי, אף פעם לא יצא לי להיות במטוס פרטי...טוב, ברור איך יצא לי?
התיישבתי במושב ענקי ונוח להפליא ואמילי ישבה מולי כשעיניה עדיין מתבוננות בכל היופי הלא הגיוני הזה.
ראיתי טלויזיות ענקיות בשני הצדדים וחלון המשקיף אל הנוף היפה.
מזווית עיניי יכולתי לראות את כל הבנים מתיישבים גם וליעם משולב ידיים מביט אל החלון אם חיוך מרוח על פניו.
״החלפנו מטוסים?״ מייקל פנה אל טום.
״אני שמעתי שצריך להמתין שנה לפחות בשביל מטוסים כאלה כי יש הרבה הזמנות...חברת שינווה באמת מיוחדת.״ השיב טום בחיוך.
״גבירותיי ורבותיי, ברוכים הבאים לטיסת שינווה מסאול לניו קלדוניה. הזמן בניו קלדוניה הוא שעתיים יותר מסאול ועכשיו השעה שם היא שלוש אחר הצהריים. הטמפרטורה המקומית היא עשרים ושבע מעלות.״ שפה זרה באנגלית פתאום נשמעה דרך הרמקולים.
אבל הדבר היחיד שהבנתי זאת המילה קלדוניה, עישוניי התרחבו כשקלטתי לאן אנחנו טסים.
הבטתי באימילי והיא בי המומה מאוד, ״קלדוניה?!״ שאלנו ואמרנו יחד באותו הזמן.
ראשי הסתובב חסר סלבנות והמשיך להביט בהלם בכל המתרחש, ״את כל כך מופתעת שאת לא יודעת איך לנשום יותר?״ ליעם פנה אלי בחיוך עקום. ״את צריכה מסיכת חמצן.״ הוסיף בשאלה.
״ליעם, האם מערכת היחסים שלי איתך היא כזאת שאנחנו יכולים לצאת לטיול ביחד? אפילו אם זאת מערכת יחסים שבה אנחנו מטיילים ביחד, אתה לא אמור לפחות לשאול את דעתי לגבי זה? היית צריך לפחות לבדוק את הלוח זמנים ביחד איתי! האם בגן שינווה לא לימדו אתכם את הדברים הקטנים האלה?״ התנפלתי עליו במילון שאלות על כמה שהוא לא בסדר אם ההתנהגות שלו.
הוא צריך לפחות לחשוב לפני שהוא מחליט לעשות משהו מטופש!
״אני רציתי ללכת איתך למקום נחמד, כל ההכנות כבר אורגנו, רק בגלל שאת נוסעת לא אומר שכאוס יתפרץ בדרום קוריאה. מה הבעיה?״ השיב ברוגז כשידיו עדיין משולבות.
״אני לא יודעת לגבי דרום קוריאה, אבל המסעדה שלנו יכולה להיקלע לבעיות, אם הבוסים שלנו יגלו ששתינו נעלמנו...״ אימילי הצטרפה לשיחה כשראשה מושפל מדאגה.
״לא, בואי נזוז.״ קמתי מהמושב ומשכתי את ידה של אימילי יחד איתי.
המטוס עוד לא התחיל להמריא, אז עדיין יש לנו את ההזדמנות להתחרט ולרדת מיד.
מבטי הופנה לרגע אל דילן השקט, עיניו היו עצומות בעודו שומע מוזיקה אם האוזניות העבות שלו.
רק מבט אחד ממני אליו גרם לי לחשוב אולי אם בכל זאת זה בסדר שנישאר...הזדמנות להיות לידו ולדבר איתו אף יותר...אבל מיד הוצאתי את ההרגשה הזאת.
בסופו של דבר באתי להמשיך יחד אם אימילי עד להיציאה, בעודינו קולטות מיד מולינו דיילת המחזיקה מגש גדול של אוכל מפואר. ״אתן יכולות להתיישב בבקשה?״ חייכה בחביבות.
בלעתי את רוקי מכל הפאר הזה וכך גם אימילי, אולי בכל זאת השאר...? זה יהיה בסדר נכון...?
בסופו של דבר חזרנו למקומות שלנו וליעם צחקק מיד, אני שמחה שכל זה מבדר אותו...גלגלתי את עיניי.
המטוס התחילו להמריא, לאחר הארוחה הכבדה הזאת הרגשתי את העייפות מגיע אלי...
לפני שנרדמתי בהיטי בשאר שכבר ישנים מזמן וכך גם אימילי, אז החלטתי גם לישון קצת...

״זהו הקפטן שלכם מדבר, אנחנו נגיע לאי בקרוב מאוד...אנחנו מאחלים לכם טיול נעים בניו קלדוניה, גן העדן הצרפתי.״ הקפטן של המטוס הודיע ברמקול.
עיניי נפתחו לאט, ״הגענו, תתעוררו!״ טום צעק, כך שכולם התעוררו מיד.
פיהקתי מעט כשעיני עדיין קצת עצומות, הסטתי את ראשי לכיוון החלון מסקרנות...
אני לא מאמינה, זה כל כך יפה...אי ענקי הופיעה מול עיניי, זה נראה כמו חלום!
אימילי ואני הבטו זו בזו, ״אעע.״ צרחה קטנה של הלם יצא משתיניו ומיד החזרנו את מבטינו אל האי הגדול.
לאחר כמה דקות המטוס נחת ויצאנו ממנו מיד אל גרש שצף במים, עיניי לא הפסיקו לשוטט מסביב כל הגן עדן הזה...
אימילי ואני לא הפסקנו לחייך אחת לשניה, מי היה מאמין שנגיע למקום כזה?!
נכנסו אל האי כולנו בעודינו ממשיכים להביט, במיוחד אני ואימילי.
בחורות חטובות עברו מולינו, קלטתי פתאום את טום ומייקל מתקדמים ומחבקים שתיי הבחורות הלבושות בביקני, ליעם ודילן חייכו חיוך מתוק כאות לשלום, הם מכירים אותן?
הבנות בחנו את אימלי ואותי בחיוך חביב, כך שגם אנחנו חייכנו מבולבלת...אך אמרנו שלום יפה.
לאחר קבלת הברכה, קיבלנו מיד את המפתח לביקתות העץ הגדולות. כל אחד קיבל ביקתה אחת משלו...אני עדיין לא מאמינה שזה אמיתי....
כל אחד התפצל לחדר שלו, פתחתי בעזרת המפתח את החדר ונכנסתי בזהירות.
בחנתי את האזור....סלון ענקי עמד במרכז החדר בו היה קערה גדולה של פרות טרופים, המשכתי ללכת וראיתי חלון ענקי המשקיף אל הים הגדול.
חיוך גדול עלה על פניי, זה כל כך יפיפיה...
ראיתי חדר נוסף, נכנסתי אליו ובמרכז החדר התייצבה מיטה זוגית גדולה...מעליה קישטו את הסדינים במלא פרחים ציבעוניים.
לקחתי פרח אחד ורוד והרחתי אותו מסקרנות, הריח הזה עדין ומתוק...
המשכתי לטייל בחדר ונכנסתי לחדר האמבטיה, ואוו...האמבטיה גדולה! היא הייתה מלאה במים ומעליה גם פרחים אדומים מהממים.
אבל כשחושבים על זה, בשביל מה כל הפאר הזה? זה לא שאני בירח דבש או משהו...
טוב, אני פה כבר...אני פשוט אזרום עד הסוף. לאחר שחקרתי את האזור התיישבתי במיטה וצפיתי דרך החלון בכל הנוף הגדול.
ליעם נכנס בלי לדפוק והתקדם אלי בחיוך בעודי ממשיכה לבחון את הנוף. ״התחושה היא כאילו...זה צף על הים.״ אמרתי בחיוך קטן.
״זה באמת צף.״ השיב כששם את ידיו על מותניו.
״באמת?!״ בהיטי בו בשאלה.
״בואי איתי.״ תפף לרגע על כתפיי ויצא מיד מהחדר.
פניי היו מבולבלות לכמה שניות, אך יצאתי מעקבותיו...
ליעם יצא דרך הדלת האחורית של הביקתה ואני אחריו, מדרגות גדולות הובילו הישר למים הכחולים.
ירדתי במדרגות באיטיות, ״איך זה יכול להיות?״ מלמלתי לעצמי. הביקתות באמת צפו בדרך כלשהי על המים, זה פשוט הזוי!
״קשה לי לקלוט את זה...איפה אנחנו שוב?!״ סובבתי את ראשי לליעם שנישן על מעקה מעץ.
״זה האי מאיטרה, זה שייך לנופש שלנו, האי הזה שייך לנו.״ השיב לי בחיוך מתוק.
״שלנו?״ שאלתי מבולבלת ממילותיו.
״אממ..״ הנהן. ״זה שייך לחברת שינווה.״
על כמה מקומות בדיוק שינווה משתלטת?! ועוד מקום כזה ענקי ויפה...קשה לי לעקל את כל זה!