בנים על פני פרחים 🌺

פרק 47

היום הסתיים כמעט, התארגנתי לשינה ומשפחתי ישבה בסלון, צופים במאכלים מעניינים.
צלצול בדלת נשמע, רן רץ לפתוח את הדלת, אך טריקה חזקה הופיעה.
רן הגיע לסלון וניסה להוציא מילים מפיו, אבל היה לו קושי וחוסר הבנה במה שהוא רצה להגיד.
״מה? אם מישהו בא לדרוש כסף, תגיד שההורים שלך לא בבית.״ אמא אמרה לו מיד.
רן המשיך לנסות לדבר אבל המשיך להתקשות, ״האם אתם הזמנתם משהו כשלא הייתי פה?״ אבא ניסה לנחש גם כן את כוונתו של רן.
״לי-״
״אם הם מבעל הבית, אז תגיד להם שההורים שלך נפטרו.״ אימי לחשה לו.
״ליעם!״ פלט במהירות. ״מה??״ כולם קמו במהירות.
מה הוא עושה כאן? למה הוא הגיע לבית שלי???
כולם התקבצו מסביב לדלת ופתחו לו, ״אני יכול להיכנס?״ שאל בנימוס.
״בטח! בטח!״ ליעם נכנס.
כולם התיישבו מסביב לשולחן, הורי הביטו בו בהערצה גדולה, התקדמתי את ליעם ובחנתי אותו מבולבלת. ״מה אתה עושה פה כל כך מאוחר בלילה?״ שאלתי מיד.
״למה את מתכוונת מאוחר, עכשיו רק עשר בערב.״ אבי אמר והמשיך להביט בו בחיוך מתרגש. ״כן, זה רק ערב עכשיו.״ רן חיזק את דבריו.
״אבא.״ ליעם קרא בשמו. ״אבא, שמעתם את זה?? הוא קרא לי אבא!״
״ואמא.״ אמר.
״מותק.״ אימי התרגשה שהחזיקה באבי.
״אני יכול לישון אצלכם הלילה.״ קד קידה עם ראשו לעברם.
״מה!?״ שאלתי כי לא הייתי בטוחה ששמעתי נכון, למה שישן כאן?? הוא חסר בית? ובכלל אצלי??? אין לו חברים?? ״אתה משוגע? למה שתישן פה כשיש לך את הבית היפה שלך? וברשות של מי?״ התפרצתי מעט בקול.
״ברשות אבא!״ אבי התערב מיד. ״וברשות אמא!״ אמרה את אותו הדבר.
״ברור שאתה יכול לישון פה, זה כל כך מאוחר!״ אבי הביט בשעון.
״כבר אחרי עשר, לאן אתה מתכנן ללכת כל כך מאוחר?״ שאלה אימי בדאגה.
״ליעם, תישן איתי.״ רן אמר באושר. ״לא!״ אימי נזפה ברן.
הבטתי באמא, מה היא מתכננת?? ובכלל ליעם, מה הוא עושה כאן?? עד עכשיו לא הבנתי!!!
ליעם קיבל פיג׳מה מאבי, כי אינו הגיע מוכן כלל מסתבר...
הבגדים היו מעט קצרים עליו, מכיוון שליעם די גבוהה, אבל התאימו לו בכל זאת, אבל העובדה שהוא כאן משגעת אותי, למה עכשיו אבל!?
״הם כמו שורטים עלייך, הם מושלמים!״ אבי בחן אותו בחיוך מרוצה.
״אלוהים...כל מה שאתה לובש נראה קול, אתה ממש כמו דוגמן.״ אימי החמיאה לו בלי סוף.
״אתם לא חושבים שהסגנון הזה יהפוך לטרנד?״ רן שאל בצחקוק.
״הכל מוכן!!״ אימי צעקה.
״מוכן? מוכן למה?״ שאלתי בבילבול.
״טאדה!!״
לפתע ראיתי חדר פרטי מעוצב בשמיכות מקושטות, למה כל הדבר הזה??
״מותק, השמיכות האלה, הם הלילה הראשון שלנו בירח דבש.״ אבי הגיב בהתלהבות מהרעיון של אמא.
״אנחנו ישנו ביחד בשמיכות האלה.״ ההורים שלי צחקקו בינהם, על מה הם חושבים בדיוק!?
״אמא!!״ הרמתי את קולי בעצבים, למה הם חושבים על רעיונות כאלה??
נמאס לי מהשטויות שלהם, באמת.
בכל אופן הדברים קצת השתנו, כולנו ישנו ביחד בחדר, רן הפריד בנינו כך שזה אינו נחשב שישנתי לידו.
למרות חוסר הנוחות שהרגשתי, אשכרה אני ישנה עם ליעם באותו חדר...מביך ביותר.
עיניי ננעצו בו, הוא ועדיין ער. ״ליעם, אתה באמת הולך להתנהג ככה?״ לחשתי לעברו. ״באתי לפה בלי לחשוב, אבל בסופו של דבר זה יצא ממש כיף.״ השיב מרוצה.
״מה?״
״איך חדר שינה ראשי יכול להיות קטן מהשירותים שלי בבית?״ צחקק בשקט.
״השירותים שלך הם אלא שלא נורמליים!״ עניתי לו בגלגול עיניים.
״מה שעוד יותר משעשע זה שחמישה אנשים ישנים ככה ביחד.״ עיניו בחנו את החדר לרגע. ״זה משעשע אותך?״
״האם זה לא?״ שאל, למרות שידע את התשובה. ״אז תמשיך להיות משועשע, אל תתחרט על זה.״ הזהרתי אותו.
״מה, להתחרט? זה מרגיש כמו מחנה פליטים, לכן אני מרגיש ריגוש של 10,000 נקודות.״ הוסיף.
״אני הולכת לישון, אם תדבר איתי אתה מת!״ איימתי עליו ועצמתי את עיניי.
״האם אנחנו לא נראים כמו משפחה, בגלל שאנחנו ישנים ביחד מתחת לאותה שמיכה?״ ליעם עוד מלמל, אך לא רציתי לתת לזה במה הוא התעלמתי מהעובדה שהוא ישן איתי.
אחרת לא התעורר כמו שצריך מחר...״היי מנקה האם את ישנה?״ הזזתי את ראשי מצד לצד והמשכתי להתעלם מדבריו.
״את באמת הולכת לישון קודם? היי מנקה!״ ליעם הרים מעט את קולו.
״מכבסה! המכבסה של ליסה!!״ אבי קפץ מתוך שינה וגופו נחת על השמיכה שוב.
״חילזונות, ציפורים....בשר חמוץ מתוק גם טוב.״ רן מלמל ותפס בידו, ליעם ניסה לשחרר את רן ממנו בכוח עד שזה הצליח.
עיניי הביטו בו לרגע, צחקקתי מהצד, הזהרתי אותו שהוא התחרט בסוף...

״אמא, תביא את הצלחות!״ רן צעק וסידר את השולחן.
״ליסה, תעזרי לרן בבקשה!!״ אימי צעקה לי בזמן שסידרתי משהו בחדרי.
״אוקיי, רגע!!״ עניתי ויצאתי לעזור לו.
סידרתי יחד עם רן את השולחן. ״אני לא מבינה למה אנחנו משקיעים כל כך בארוחת בוקר...זה לא שאנחנו עושים זאת כל יום.״ מלמלתי נאנחת.
״ליסה.״ רן הביט בי. ״חבר שלך נמצא כאן, ברור שאנחנו נשקיע!״
״חבר שלי!?״ כיווצתי את גבותיי.
״בכל אופן, לכי תעירי אותו.״ הורה אימי. ״למה אני??״ הרגשתי מכה בכתפיי, ״מה זאת אומרת? הוא חבר שלך לא שלי!!״
פתאום שמענו את דלת החדר נפתחת, ״ליעם...״ מלמלתי.
״האם ישנת טוב?״ אבי שאל בהתרגשות. ליעם לא ענה ורק בחן את השולחן המושקע והתיישב לידנו.
כתפיי היו שמוטות, למה זה מרגיש לי לא נכון כל הדבר הזה...
״אין משהו מיוחד על השולחן, אבל אני מקווה שתאכל הרבה, חתן!״ אימי אמרה לו בחיוך. ״תאכל הרבה...כל עוד זה חם.״ חתכה לו דג והניחה בצלחת שלו.
לליעם היה מבט מעט גועלי ובוחן, ידעתי שזה לא הסגנון שלו...מישהו עשיר צריך להיות בחברה עשירה לא בחברה ענייה כמונו...
״יקירתי תביא לו גם מיזה.״ אבי הגיש לה והיא מזגה לליעם בחביבות. ״יש לזה טעם מאוד טעים.״ אמרה ולפתע ליעם השתעל, אך הדרך לפי איך שראיתי שעשה זאת הייתה מעט מגועל...
אז למה הוא ממשיך לאכול? למה הוא סובל מכך בכוח? אף אחד לא מחזיק אותו...אני באמת לא מבינה את זה.
״למה...״ אימי הייתה מבולבלת. ״אתה בסדר, חתן?״ דאגה מתגובתו המוזרה. ״אני בסדר.״ השיב מנימוס.
״גיסי אתה לא יכול לחיות איתנו מהיום והלאה?״ רן שאל בזמן אכילה.
״הילד הזה!״ בהיתי בו עצבנית בגלל תגובתו.
״אין לנו אוכל כזה אפילו בחגים! אני בחיים שלי לא ראיתי שולחן אוכל כזה בבית שלנו...״ אבי לפתע סתם לו את פיו עם מאכל.
רן באמת מדבר הרבה...חייכתי מנימוס כשליעם העיף מבט אלי, אך לאחר מכן שוב מבטי היה נפול.
למה אני עושה את זה לעצמי?? למה!??
לאחר ארוחת הבוקר, משפחתי אכלה להכין קימצי ביחד וליעם הצטרף לתהליך.
לקח לנו שעה להכין את המאכל ולטבל אותו יחד, ליעם מעט נהנה מכך, האמת לא ציפיתי.
יצא לי לתפוס אותו מחייך פה ושם, זה עשה לי טוב לראות זאת ושאינו סובל עד כדי כך.
לאחר מכן אבי, רן וליעם הלכו לאזור המלתחות הציבוריות להתנקות, שם אימי עובדת בנוסף.
לא האמנתי שזה יגיע למצב הזה, אבל כן, ליעם זרם על זה יחד איתם...מי היה מאמין.
בזמן הזה חיכיתי בבית, בתקווה שהכל בסדר ואין שום בלאגן...
אהבתי לראות שליעם חלק ממשפחתי לזמן קצר, אבל מידי פעם פחדתי שליעם לא כל כך מתלהב מכך וסובל...
למרות שאני בטוחה שהוא יודע שאף אחד לא מכריח אותו להישאר כאן, זה כולו החלטה שלו.
ובנוסף לכך כשחושבים על זה...הוא זה שהחליט להגיע, אז אין לי מה להרגיש אשמה...