בנים על פני פרחים 🌺

פרק 39

הבוקר הגיע, עוד יום מתיש...
התארגנתי לבית הספר, שמתי לב שמאז שהגעתי ללמוד בבית הספר הנוראי הזה...הבנתי שהימים שלי הרבה יותר ארוכים מבדרך כלל.
לא יודעת אם לצחוק או לבכות מהמצב...
נזכרתי בשיחה שלי עם אחותו הגדולה של ליעם, היא בהחלט גרמה לי לחשוב הרבה על כך שהיא אמרה שהיום היא תהיה קדחנית.
השאלה באיזה מובן...לא אשקר אני קצת מפחדת ממה שהולך לקרות היום, כבר לא מצפה לשום דבר טוב שיקרה...

הגעתי אל בית הספר, בעודי עולה לקומה השניה ועוברת במסדרון הארוך.
מאומה גדולה נשמע בסוף הפרוסדור, עיניי בחנו את כל התלמידים מסתכלים או יותר נכון מציצים במשרד המנהל.
התקדמתי לכיוון המאומה הגדולה, לא מאשימה אותם...גם אני סקרנית לדעת מה קורה כאן.
רגליי הובילו אותי קרוב אל דלת המשרד, עיניי הביטו כמו כולם מעבר לדלת הגדולה.
שם ישב ליעם מדבר עם המנהל, אך לא ישב בצורה לגיטימית...יותר נכון להגיד הניח את הישבן הגדול שלו על שולחן המנהל.
עיניי עברו אל המנהל המסכן, פרצופו המפוחד התחנן...וללא ספק לקבור את עצמו באדמה כרגע.
כיווני את צומת ליבי לשיחה הלא מובנת שקרה בחדר הגדול, כך גם הילדים האחרים.
״אתה הולך לסלק אותם או...״ אמר ליעם, בזמן שזרועו הונחה על המחשב, בעוד הצבעותיו שיחקו בעט.
״או?״ שאל המנהל והביט בו מבולבל.
התנשפות של יאוש יצא מליעם ״האם אני צריך לפטר אותך קודם?״
אז כבר הבנתי, הוא מנסה להיפטר מדילן וממני...ומנהל בית הספר צריך לספוג את זה, הכל בגללי...אבל אם כל הכבוד לזה שהוא רוצה להוציא אותנו מפה, זה לא אומר שהוא צריך לאיים על המנהל, זה לא בסדר!!
הילד הזה יכול להיות פשוט לפעמים בלתי נסבל!!
רציתי להיכנס, להתפרץ לשיחה הדפוקה הזאת, אבל לפני שאכנסתי את רגליי אל תוך החדר שמעתי לפתע את הילדים שוב צועקים, אבל הפעם בהתלהבות.
״זאת אנה!!״ ראשי הסתובב הצידה, ראיתי מרחוק אישה עם עקבים מתהלכת לכיווני.
לא יכולתי ממש לראות, גם אם ניסיתי להתאמץ...כולם נדחפו וניסו לתפוס את צומת ליבה של אותה האישה.
עד שהיא הייתה קרובה למידי, ״אנה...?״ מלמלתי והבנתי שזאת אחותו של ליעם.
מה היא עושה כאן...?
היא קלטה אותי, קרצה לפתע ונכנסה אל תוך חדר המנהל בהתפרצות מאיימת.
הפרצוף שהיה לה ברגע שנכנסה, הזכירה לי את פניה בזמן שרדפנו אחרי ליעם במכונית.
״אתה לא הולך להפסיק!״ צעקה נשמעה מקולה הגבוה.
ליעם הסתובב, עיניו נפקחו לרווחה מיד. בעוד היא מתקדמת ומצליפה בגבו עם עיתון בידיה.
״איך אתה מעז? אתה משוגע?״ שוב ושוב הצליפה בו, ליעם התכווץ ועלה על השולחן במהירות.
לאחר מכן קפץ אל הרצפה, אך הקפיצה הזאת לא הייתה מוצלחת במיוחד...וגופו נפל לרצפה הקרה.
לאנה לא היה אכפת מכך, היא הניחה את ברכיה על גבו בחוזקה, בעוד הוא פולט צבחת כאב.
״אייש!!! למה את מפריעה לי אפילו בבית הספר?״ התלונן, גופו היה מוצב בצורת כלב.
״איך אתה מעז לנסות לפטר את המנהל?! בטח, תמשיך...״ הורידה את ברכיה ממנו. ״ואז אולי אני אהיה המנהלת הבאה?״ ליעם עמד על רגליו בחוסר אונים. ״איך? היית רוצה לסיים ללמוד תחת הניהול שלי? נזפה בו בקול.
״אפילו אל תנסי להגיד את זה כבדיחה.״ ליעם אפילו לא הביט בה, מהפחד שזה באמת הולך לקרות.
אנה פלטה צחוק קטן, ״אחי הקטן...״ סידרה את מעילו השחור בעדינות.
״אולי יש לנו מגז רע, אבל אנחנו לא מהסוג שמספר בדיחות חסרות טעם כמו זאת נכון?״ שאלה בחיוך, יכולתי לראות את ליעם בולע את רוקו, רציתי לצחוק מתגובתו...אבל לא הרגשתי נעים לעשות זאת ליד כולם.
בתכלס מגיע לו, עברנו את הגיל הזה כבר.
אנה משכה בהפתעה באוזניו, ״תסתום ותעקוב אחרי!!״
״איה! איה!! אנה!!!״ הילל מכאבים.
הדלת נפתחה לרווחה והם יצאו משם, כשידיה עדיין תופסות באוזניו האדומות.
היא הביטה בי, כך גם בבנים שהגיעו לא מזמן. ״גם אתם תעקבו אחרי.״ הודיע והמשיכה למשוך את ליעם מהאוזניים. ״איהה!! אנה זה כואב!!״
שלושת הבנות סטלה, ג׳ורג׳יה ולינדה הופיעו מאחורי פתאום, פניהם הביטו בערצה לכיוון אנה.
״מי זאת?״ לינדה שאלה, ידיה החזיקו זו בזו בהתרגשות. ״זאת לא אנה משינווה? כן!״ נגע בכתפיה של סטלה.
סטלה הינהנה במהירות, עיניה לא ירדו מאנה אפילו לשניה אחת.
״ "מלכת הכריזמה" האגדית. אנה!״ ענתה, בעוד התנשפות כבדה יצא ממנה. ״התנוחה שלה אפילו שונה משלנו!״
״היא אישתו של האדם בעל המלון הכי גדול בעולם!״ ג׳ורג׳יה הסבירה לבנות. ״אע! היא שווה מלא שבחים!״
אם אתם שואלים אותי מאיפה כל המידע שאני מגלה, ללא ספק אלו הבנות שפותחות לי את המוח בהסברים האלה.
אני אפילו לא ידעתי שום דבר עליה, חוץ מיזה שהיא אחותו.
מה שבטוח זה שהיא שונה ממנו בהרבה!!!