בנים על פני פרחים 🌺

פרק 16

ליעם הסתובב אלי אחרי ששמע את קולי.
הוא הביט בי ואז התיישב על הכורסא שהייתה קרובה אליו.
״אפשר להבין מה קורה פה?״ שאלתי והתקרבתי אליו.
״את מחבבת את דילן?״ השיב לאחר דקה.
לא עניתי, מה זה השטויות האלה? כל הסצנה המגוחכת הזאת שהוא עשה נובעת רק בגלל השאלה הזאת?
״את לא יכולה לחבב אותו.״ מבטו היה קודר.
״מה זה עניינך? הבאת אותי לפה רק בגלל השאלה המטופשת הזאת?״ מבטי הזועם הופנה אליו.
״ודרך אגב, למה אני לבושה ככה?״ הוספתי, הבטתי על שמלתי הכחולה ואחר כך אליו.
״תודי שזה נחמד להתפנק ככה, לא היית רוצה להנות מזה כל יום?״ הוא חייך אלי.
״מצטערת, אבל אני לא מפונקת כמוך, נוח לי מאוד במקום שבו אני נמצאת ואתה לא תשנה זאת.״ הכחשתי, אני מודע שהפעם הוא צדק...אין בן אדם שלא היה נהנה מזה, אבל אני בחיים לא מוכנה שינסו לקנות אותי.
״זוכרת את הטובה שאני אמור להחזיר לך?״ דבריו הוציאו אותי ממחשבותיי.
״טובה?״ מלמלתי.
״זה היה חלק ממה שאני חייב לך לגבי מה שקרה פה עכשיו.״ קולו היה נשמע מרוצה.
״היי, זאת ממש לא טובה! אין לך רשות לקחת את הטובה הזאת מרצונך האישי. היית צריך לשאול אותי לפני זה!!״
״תקשיבי, אני אסיים את הטובה האחרונה שקבענו בזה שאת תהיי החברה שלי.״ הוא קבע לעצמו.
״מה?״ שאלתי מבולבלת.
״לא משנה איפה אני אהיה את תמיד תוכלי להיות לצידי, אם זה בבית הספר, תשבי לידי בקפיטריה כשאני אוכל. אפילו יותר טוב מזה, אם תרצי תמיד תוכלי לפנות אלי לעזרה בכל מה שתרצי. אני יקח אותך שלוש פעמים בשבוע הלוך וחזור מבית הספר. שיעורי בית או עבודות תמיד תוכלי לפנות אלי לעזרה אם תצטרכי. ביום ההולדת שלך אני אקח אותך למסעדה הכי מפוארת בעיר הזאת, נטייל פעמיים בשנה בחו"ל או אפילו יותר אם תרצי. כמובן שאני אקנה לך דברים יוקרתיים רק אם תבקשי.״ הוא סיים את דבריו והביט בי מרוצה מאוד.
הוא אשכרה עשה את כל זה בשביל להגיד לי את השטויות האלה שיוצאת לו מהפה? זה כל כך מצחיק אותי שהוא חושב שזה יגרום לי לשמחה רבה.
זה אפילו לא פיתה אותי לרגע אחד, הדבר היחיד שחשבתי באותו רגע זה על כמה שהוא מטומטם ומשועמם, מצטערת אבל זה לא קנה אותי!
״בטח את עכשיו מאוד מאושרת...״ חיוכו התרחב.
״מאושרת אמרת...אתה בטח צוחק עלי!!״ צעקתי עליו.
״מה?״ הוא שאל מופתע וקם מהכורסא.
״מצטערת לאכזב אותך, אבל לא הכל אפשר לקנות בכסף כמו שאתה חושב.״
״בטח שאפשר לקנות הכל בכסף.״ צחק.
״בטח...״ מלמלתי, גלגלתי עיניים לא היה לי כוח עוד להתווכח איתו.
״נו אז מה אי אפשר לקנות בכסף?״ ליעם חיכה לתשובה גרועה שתיצא ממני.
״יש לי רשימה גדולה אם אתה רוצה כל כך לדעת, כסף לא קונה את מה שחשוב באמת! כמו משפחה, אהבה, חברים, אלא אם הם צבועים...בריאות, ניתוח יקר אפשר לקנות, אבל כלום לא מבטיח בריאות. אי אפשר לקנות יצירתיות ודמיון, חיים וחמלה. רוצה שאמשיך?״ פניתי אליו אחרי שחשבתי על כל מילותיי הנכונות.
פניו של ליעם היו קצת המומות מדברי, אבל יכולתי לראות שהוא ניסה להסתיר זאת.
״את...״ הוא בא לדבר אך קטעתי אותו מיד.
״איפה מדי בית הספר שלי? תביא לי אותם מיד!״ הורדתי את נעליי העקב הכואבות, ראיתי מאחורי כף רגלי את הסימנים האדומים בו העקב יצר.
״היי, מה את עושה?״ הוא התקרב אלי.
״ליעם, אני לא בטוחה אם אתה משוגע או טיפש גמור, אני באמת לא יודעת למה אמרת לי את כל הדברים האלה, שום צדקה או יחס מיוחד אני לא רוצה ממך! הדבר היחיד שבא לי כרגע זה ללכת הביתה!!״ צעקתי עליו בחוזקה.
״חבל, אל תבואי אחר כך ותתחנני בפני. אין שום דבר בעולם הזה שאני לא יכול להשיג! מי את חושבת שאת שתדברי אליי בטון כזה?״ הוא הרים את קולו.
״עוד לא הבנת שזה לא מעניין אותי? אז תן לי להעביר לך פעם אחת ולא יותר! אתה לא תקבל אותי גם אם תתן לי את כל הדברים שבעולם. תקשיב טוב, אני ליסה לא תצא בחיים עם מישהו משוגע כמוך, כל הדברים המטופשים שאמרת בהחלט מגדירים אותך ואת האופי החרא שלך. להתראות!״ זרקתי את הנעליים לעברו ויצאתי מיד מהחדר.
שמתי לב לעגילי הזהב הארוכים שהיו באוזני, תלשתי אותם מיד וזרקתי לרצפה. כך עשיתי גם עם השרשרת והצמיד שהונח לי ביד.

קראו לי לעבודה שוב כי חסרו עוד פעם עובדים והייתי חייבת להגיע.
עליתי על האוטובוס שמגיע לקו שבו אני עובדת וירדתי לאחר מכן.
״היי, מה קורה?״ שאלה אמילי שעמדה מאחורי הדלפק.
״היו ימים יותר טובים...״ מלמלתי, לקחתי את הסינר שלי ושמתי אותו עליי.
״קרה משהו?״ התקדמה אליי.
לקחתי את הסמרטוט הענקי שהיה מונח בשולחן וניקיתי.
״כן...״ מלמלתי ביאוש רב.
״נו, ספרי לי.״ היא חיכתה לסיפור בו גרם לי לפרצוף חמוץ שנדבק לפני.
סיפרתי לה את כל מה שעברתי מהתחלה ועד הסוף.
הרגשתי הקלה רבה שדיברתי על כך עם מישהו, הייתי חייבת להוציא את מחשבותיי המרגיזות.
״וואו, חתיכת סיפור...אשכרה נתת לו את אחת מהבעיטות המעופפות שלך, ניסיון התפייסות ועוד בקשה להיות חברה שלו?״ קולה היה נשמע נלהב.
״אז את אומרת...שליעם מעוניין בך?״ היא התקדמה אליי בחיוך.
״תפסיקי לדבר שטויות, הוא רק אוהב להציק ולמרמר לי את החיים. אני לא הולכת לתת לו את מה שהוא רוצה.״ המשכתי לנגב שולחן נוסף.
״ליסה, אל תדאגי יותר מדי, F4 או מה שלא יהיה בדרך, אני לא אתן שיציקו לחברה הכי טובה שלי, אני תמיד אגן עלייך כשתצטרכי.״ אמילי הפכה את קולה לחמוד יותר ואיגרפה את אחת מידיה באוויר לאחר דבריה.
״אוקי...תודה רבה.״ חייכתי אליה והורדתי את ידה.
אמילי ואני צחקקנו לאחר מעשיה המצחיקים, אך היא עצרה את זה והמשיכה לדבר.
״זה לא מוזר כשחושבים על זה...״ מלמלה.
״מה, למה את מתכוונת?״
״התנהגות של ליעם...הוא לא ילדותי מדי? האם שאר החברים שלו ככה?״ היא הביטה בי.
״מממ...כן, ליעם לא מפסיק לעשות צרות, אבל החברים שלו...אפשר לומר שהם יותר נורמלים ממנו, אך רק בטיפה.״ חשבתי על מילותיי בקפידה.
״היי, תראי.״ היא הצביעה אל חלון הזכוכית.
״ממש בחור נאה...״ היא פינטזה והסתכלה עליו.
עיניי התרחבו בשניה לאחר שקלטתי את דילן ומייקל נכנסים לחנות שלנו.
״ברוכים הבאים.״ אמילי אמרה בהתרגשות.
עקבתי עם מבטי אחר דילן, הוא עמד מול הקופה בה אני הייתי, מבטו עבר לרגע עליי ואז לתפריטים שהיו למעלה.
״אז כאן את עובדת, ילדת בעיטה מעופפת? כל הכבוד.״ מייקל הסתכל גם כן על התפריטים ואז עליי.
״תזמינו פשוט את מה שאתם רוצים, אל תפריעו לי.״ הרמתי מיד את קולי ודילן הסתכל עליי שוב לאחר דבריי. מייקל חייך, התעלם מתגובתי והתחיל לדבר עם אמילי.
״היי, ילדת חלב.״ מייקל נעשן על הדלפק.
״היי, מה שלומך...״ אמילי נופפה לו בהתרגשות.
״אני רוצה להזמין שני משקאות...״ דילן המשיך להביט בלוח.
״ליסה?״ מלמלה לי אמילי, אך התרכזתי בדילן מכדי לענות לה.
״ליסה?״ שוב לחשה לי והפעם מחשבתיי ברחו.
״אה..״ מלמלתי.
״הוא רוצה שני משקאות.״ היא לחשה לי שוב.
״אהה...כן, שני משקאות...איזה תרצה?״ דילן הסתכל עליי בחיוך.
״אני רוצה...מנגו פסיפלורה וחלב יוגורט.״
״אוקיי...״ עניתי בחיוך.
״חשבתי שאתה לא אוהב חלב יוגורט...״ מייקל התקדם אליו.
״נכון, לא יודע למה, אבל אני רוצה לנסות לטעום.״
הלכתי להכין את המשקאות של דילן ואמילי הלכה בעקבותיי כדי להכין למייקל את הזמנתו.
״ליסה, את מכירה אותם?״
״הם חלק מ F4...״ מלמלתי.
״באמת?!״ אמילי התלהבה מכך שהם הופיעו פה בפתאומיות.
״תהיי טיפה יותר בשקט שהם לא ישמעו...״ שמתי את אחת מאצבעותיי על פיה.
חזרתי בחזרה לקופה יחד עם המשקאות שהכנתי והושטתי את ידיי לעברו.
״בבקשה.״ אמרתי, הוא הביט בי לרגע ולקח מידיי את המשקאות.
״תודה.״ חיוכו התרחב.
״אנחנו הולכים, להתראות.״ מייקל לקח גם כן את ההזמנה שלו והם התקדמו ליציאה לא לפני שהוא נפרד מאמילי.
״להתראות ילדת חלב.״
״להתראות...״ היא מלמלה בהתרגשות.

"אני רואה שאין לקוחות כבר הרבה זמן, אתן משוחררות הביתה." אמר נדב כשהגיע מהמטבח.